New Stage - Go To Main Page

תמרה שלי
/
כשבאת

ודווקא הירח המלא ניבא
פריון לאוהבים,
אך עמקי הידיעה נפערו בו
מצהיבים
כמו הייאוש הזה,
בו הדלת
פתוחה לרווחה.

ברגע בו נכנסת היכה בי
הרצון היחיד ותבע
שתלך
ובינתיים אולי
תלמד כבר.
אתה נשקת לי,
נשיקות תנחומים ואני
סגרתי שפתיי בפנייך,
וסגרתי ליבי
ורק שכבתי קהת חושים ותהיתי -
מה אני אעשה אתך,
ילד אבוד.

אחר נזכרתי בזו שאמרה לי -
אל תשמרי אבנים בלב,
בעוד המשמעות נחבאת
מוזנחת תחת המיטה וחשבתי
אלו לא אבנים,
צוקים חדים קורעים בי
מאווים אחרונים.

שכבנו כך עוד זמן מה,
אתה מעליי אני רק
פותחת-סוגרת עפעפיים,
הלאות תפרה לי
עורות סמורים וניסיתי
להתכסות בך,
מתחתך,
רק לסגור
ולא לפתוח עוד.

וכשקמת ללכת אספת פנימה
ריחות געגועים
ושיירי רגשות,
דפים מקומטי עצב
בקצוות
ואיזו מנגינה עמומה שדבקה בנו,
מסרבת להרפות,
מחשבות של סוף החורף ו-

כמעט ושכחת אז הזכרתי -
השעון שלך,
ובעצם רציתי לומר -
הזמן.

פברואר 2005- גשום בפנים



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/3/05 19:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמרה שלי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה