מבוא
ב- 13 במאי 2001 ניצחה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במשחק שנערך
בפאריז את קבוצת פנאתינייקוס מאתונה. המשחק היווה, בעצם, את
גמר ה"סופרוליג"- ליגה אירופאית בה השתתפו רק חלק מקבוצות
הכדורסל המובילות של היבשת, אך עובדה זו לא היתה משמעותית
במיוחד עבור אוהדי מכבי ת"א ורובם המכריע של אזרחי מדינת
ישראל, שהתייחסו למשחק כאל "גמר גביע אירופה", ולמכבי כ"אלופת
אירופה".
את האווירה ששררה בארץ לפני, במהלך ואחרי ה"פיינל פור" (משמע,
משחק הגמר מול פנאתינייקוס, ומשחק חצי הגמר, מול צסק"א מוסקבה,
שנערך יומיים לפניו) ניתן להגדיר רק במילה אחת- היסטריה. הפעם
האחרונה בה זכתה מכבי ת"א באליפות אירופה היתה ב- 1981, כך
שנוצרה בארץ ציפייה עצומה ותקווה שגביע אירופה יחזור, לאחר 20
שנים, לישראל. מכבי הגיעה ל"פיינל פור" כפייבוריטית לניצחון,
כך שאנשים רבים שלאו דווקא מעורים בספורט או קרובים אליו גילו
עניין במשחק, נוכח סיכוייה הגבוהים של מכבי לזכות בגביע.
משחקיה של מכבי, כמו גם החגיגות שנערכו לאחר ניצחונה, זכו
לכיסוי נרחב בתקשורת. העיתונים היומיים והמקומונים התל-אביביים
פרסמו, לרגל האירוע, מוספי ספורט מיוחדים. כמו כן זכה האירוע
להתייחסות גם בעמודי החדשות ובמדורי הספורט הרגילים, והמשחקים
עצמם, ששודרו בערוץ 1 בטלוויזיה, זכו לרייטינג עצום. מטרת
עבודה זו היא לבדוק את אופן המסגור בסיקור העיתונאי של קבוצת
מכבי ת"א בעיתונים "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"העיר" (הסיבות
לבחירה בעיתונים הללו יפורטו בהמשך), בימים שקדמו ל"פיינל
פור", במהלכו ובתקופת החגיגות בימים שבאו אחריו.
עבור רבים, תחרויות ספורט הן אירוע ספורטיבי ותו לא. אולם, יש
המייחסים לספורט משמעויות והשלכות החורגות מן האלמנט התחרותי
הצר. לפי מגוויר, מראשית ימיו מהווה הספורט התחרותי גורם אשר
מבנה זהות לאומית, ובשנים האחרונות מרכזיותו של הספורט כגורם
המבנה זהות לאומית הלכה והתעצמה. הגלובליזציה יצרה מצב בו
העולם בו אנו חיים נהיה יותר ויותר אחיד תרבותית. תחת האחדה
תרבותית זו, בני לאומים שונים מחפשים גורמים פרטיקולריסטיים
עמם הם יוכלו להזדהות, ולכן אתלטים בודדים וקבוצות ספורט שונות
מהוות גורם אשר סביבו מתלכדים אזרחי המדינות השונות בעולם.
הזירה הספורטיבית היא זירה בה זהות לאומית נוצרת, מתגבשת
ומתחזקת. האנשים השונים חשים, פעמים רבות, צורך להתלכד סביב
גורם מסוים, ולכן הן נחשפים לשידורי ספורט, ומחשיבים את
המתחרים לאנשים המייצגים אותם ואת מדינתם. לכן, ניתן לומר
שאמצעי התקשורת המסקרים תחרויות ספורט (כמשחקיה של מכבי ת"א
בפאריז) יכולים לבחור אם להתייחס לתחרות כאירוע ספורטיבי גרידא
(או, event), או להתייחס לתחרות כ- issue, כלומר, נושא בעל
הקשרים והשלכות רחבות יותר מן התחום הספורטיבי הצר (כהקשר
הלאומי-פטריוטי). בעבודה זו ננסה לבדוק האם העיתונים השונים
התייחסו למשחקה של מכבי כ- event (אירוע) או כ- issue (נושא).
כמו כן, נבדוק היבטים תימטיים ואפיזודיים בסיקור בכל אחד מן
העיתונים, וננסה לתאר את מסגרת המדיה של האירוע בעיתונים
שנבחרו.

למרות שמשחק הכדורסל הוא משחק קבוצתי, וחרף העובדה שבכל משחק
כדורסל משתתפים כעשרה שחקנים של כל אחת מן הקבוצות המתחרות,
עדיין קיימים "כוכבים" ושחקנים בולטים בהם מתמקדת, לעיתים,
מרבית תשומת הלב. סיקור עיתונאי של קבוצת כדורסל יכיל, תמיד,
פריטים המתייחסים לקבוצה ככלל ופריטים המתייחסים ליחידים
שונים. בסיקור עיתונאי של אירוע כ"פיינל פור" לא ניתן להתעלם
מן האלמנט הקבוצתי, משום ששחקן יחיד, ואפילו יהיה השחקן המוכשר
בעולם, הוא רק חלק מקבוצה שלמה החותרת לניצחון. מצד שני, לא
ניתן להתעלם גם מן השחקנים עצמם כבודדים- הם המרכיב הבסיסי
ביותר של משחק הכדורסל, ואת מרבית צרכני התקשורת מעניינים גם
פרטים אישיים אודותיהם הנוגעים בסיפור חייהם. העיתונים השונים
שסיקרו את משחקיה של מכבי ת"א יכלו, לכן, לבחור האם למקד את
סיקורם סביב השחקנים השונים המרכיבים את הקבוצה או סביב הקבוצה
עצמה כמכלול. את המיקוד אותו בצעו העיתונים השונים בפועל ניתן
לזהות במספר אופנים- לדוגמא, על ידי בחינת החומר הויזואלי
בעיתונים השונים, שימוש בכותרות ובכתבות בלשון יחיד/רבים ועוד.
בשורות הבאות ננסה לבדוק במה בדיוק בחרו "ידיעות אחרונות",
"הארץ" ו"העיר" להתמקד בסיקורם.
כבר לאחר מבט חטוף במוסף המיוחד שפרסמו שני העיתונים לפני
תחילת ה"פיינל פור", ניתן להבין ש"ידיעות אחרונות" מתמקד יותר
באנשים בודדים, בעוד ש"הארץ" מתייחס יותר למכבי ת"א כאל קבוצת
כדורסל. בעוד שבשערו של מוסף "הארץ" מופיעים, במחובר, תמונות
כל שחקניה של מכבי, בשערו של מוסף "ידיעות אחרונות" מופיעה
תמונה של כוכבה התקשורתי המוביל של מכבי- מאמן הקבוצה, פיני
גרשון, בצוותא עם עוזרו, דיוויד בלאט. העמודים הראשונים של
מוסף "ידיעות אחרונות" הוקדשו, כולם, לראיונות אישיים עם השחקן
אנתוני פארקר והמאמן גרשון, כשרק אחרי הראיונות הללו הגיעו
ניתוחים מפי פרשנים על המשחקים העתידים לבוא, ואזכורים על
הופעותיה של מכבי במעמדים דומים בעבר. ב"הארץ", מנגד, התמונה
היתה הפוכה- בחלקו העיקרי של המוסף הושם הדגש על ניתוח מקצועי
של העתיד להתרחש בפאריז, ורק מאוחר יותר הופיע ראיון עם פארקר.
מכך ניתן ללמוד שבעיני "הארץ", מכבי ת"א, כקבוצה, והדרך אותה
היא עומדת לעבור הם הדברים הראויים למרבית תשומת הלב (בצד
התייחסות גם לשחקנים בודדים). "ידיעות אחרונות", לעומת זאת,
בחר להציג בפני קוראיו קודם כל את סיפורם, מחשבותיהם ותקוותיהם
של יחידים שונים.
למסקנות דומות ניתן להגיע גם על ידי בחינת מדורי הספורט של שני
העיתונים שהופיעו בוקר משחק הגמר (יום א', ה- 13.5). מדור
הספורט של "הארץ" הוקדש בשלמותו לתיאור משחק חצי הגמר של מכבי
(שהתרחש יומיים קודם לכן), לניתוח תפקודם של המאמן גרשון
ושחקניו במשחק זה, ולניסיון לצפות את העומד להתרחש מספר שעות
מאוחר יותר, במשחק הגמר. ב"ידיעות אחרונות" קבלו כמעט כל
שחקניה של מכבי, וגם חלק מאנשיה של פנאתינייקוס, כתבות מיוחדות
המביאות את מיטב הגיגיהם- וכך למדנו אנו, הקוראים, על הגבהים
אליהם הגיע מוני פנאן, מנהלה של מכבי, במשחק חצי הגמר, על
תחושותיו הפטריוטיות של בלאט, על מחשבותיהם של שחקני מכבי
האפמן ומקדונלד, ועל דאגותיהם לקראת המשחק של אנשי
פנאתינייקוס, בודירוגה ואוברדוביץ'. התמקדותו של "ידיעות
אחרונות" בבודדים באה לידי ביטוי גם בשני דברים נוספים: בעוד
ש"הארץ" ניתח, בצורה מקצועית קרה, את תפקודו של גרשון במשחק
חצי הגמר, עיקר התייחסותו של "ידיעות אחרונות" לגרשון התבטאה
באמירתו של האחרון שהוא (ולא קבוצתו) מתמודד מול המאמן הטוב
באירופה. בנוסף, ציין "ידיעות אחרונות" שבשנה שעברה נוצחה מכבי
במשחק הגמר על ידי עודד קטש (ולא על ידי קבוצתו).
גם לאחר זכייתה של מכבי בגביע המשיכו שני העיתונים באותה הדרך.
גם "ידיעות אחרונות" וגם "הארץ" בחרו לפתוח את מדורי הספורט
שלהם עם דברים מפי פיני גרשון, אולם כל אחד מהם בחר לפרסם
דברים שונים, ולפי בחירתם ניתן ללמוד על תמצית ההבדל ביניהם.
בעוד שב"הארץ" צוטט גרשון כאומר "הוכחנו שאנחנו הכי טובים
באירופה...", ב"ידיעות אחרונות" צוטט גרשון כאומר "איזה צמד
מילים נפלא, אלוף אירופה...". בעוד ש"הארץ" בחר להכתיר את מכבי
ת"א, הקבוצה, כטובה באירופה, ב"ידיעות אחרונות" מי שזכה בכתר
הוא דווקא היחיד- פיני גרשון- ובדומה לו זכו בכתר גם בודדים
נוספים.
בדומה לעיתון "הארץ", ואף בצורה קיצונית יותר ממנו, נמנע
"העיר" מלפרסם כתבות העוסקות ביחיד זה או אחר. בניגוד לכתבי
היומונים, אשר במרבית ימי השנה שומרים על "אובייקטיביות" ואינם
מזדהים כאוהדי קבוצה מסוימת, כתבי מוסף הספורט של "העיר", עד
לאחרון שבהם, מזוהים או עם הפועל ת"א או עם מכבי ת"א, וכל
כתבותיהם נכתבות דרך עיניו של אדם האוהד את קבוצתו. כאוהדים
מסורים ההולכים יחד עם קבוצותיהם משך שנים, קבוצתם, עבורם, היא
משהו חשוב ונעלה הרבה יותר מאשר אלו המשחקים בה או מאמנים אותה
בנקודת זמן כלשהי. עבור הכתבים הללו (שהם בראש ובראשונה
אוהדים), שחקנים באים והולכים, מאמנים מתפטרים או מפוטרים- אך
הקבוצה תמיד נשארת- ומסיבה זו התמקד "העיר" במכבי "ת"א כקבוצה
ולא בשחקניה השונים. התמקדות זו ניתנת להמחשה באמצעות הדוגמאות
הבאות:
בעיתון שהתפרסם לפני הפיינל פור", התפרסמו שתי כתבות ענק
בסמיכות זו לזו- אחת נושאת את הכותרת "למה אנחנו שונאים את
מכבי ת"א", והשנייה את הכותרת "למה אנחנו מרחמים על שונאי מכבי
ת"א". כתבות אלה מפרטות דרך, אמונה ואידאולוגיה של כותביהן,
ללא שום קשר לאדם בודד כלשהו. בניגוד ל"ידיעות אחרונות", ואף
ל"הארץ", שהרבו לפרסם תמונות של שחקנים שונים מניפים את הגביע
בו זכתה קבוצתם לבדם, בעמודו הראשון של מוסף הספורט של "העיר"
שהתפרסם בתום ה"פיינל פור" נראים זוגות ידיהם של כל שחקני
מכבי, כשכל השחקנים נטולי ראש וגוף, מניפים את הגביע. תמונה זו
ממסגרת את הישגה של מכבי כהישג קבוצתי, ושוללת משחקן או מאמן
מסוים חלק מכריע יתר על המידה בהבאת הגביע לת"א. מעמר לכך,
התמקד מוסף "העיר" בחוויותיו של אדם ששהה בפאריז עם הקבוצה,
בסיפורים פיקנטיים על קורותיה של הקבוצה בפאריז ובתחושותיהם של
הכתבים השונים בעקבות ההיסטריה שאפפה את המדינה- וכל זאת מבלי
לפרסם ראיון נפרד עם דמות מסוימת.

כפי שכבר צוין במבוא, ישנם אנשים התופסים משחק כדורסל כאירוע
ספורטיבי נטו, בעוד עבור אחרים ניצחון במשחק כדורסל מסמל הרבה
יותר מניצחון ספורטיבי בלבד. אמצעי התקשורת יכלו, אם כן,
להתייחס בסיקורם למשחקיה של מכבי כתחרות ספורטיבית בלבד, או
להתייחס אל ה''פיינל פור'' כאל אירוע בעל הקשרים לאומיים רחבים
הרבה יותר. כמו כן, יכלו העיתונים השונים לבחור האם לפרסם גם
כתבות על נושאים נוספים החיצוניים למשחק הכדורסל עצמו כאירוע
מבודד, כ''פלישתם'' של אלפי הישראלים לפאריז, או אזכורים
נוסטלגיים אודות ימי 1977 ו- 1981 העליזים, אז זכתה מכבי ת''א
בגביע אירופה.
עיתון ''הארץ'' מעט להתייחס לדברים החיצוניים למשחק הכדורסל
עצמו. במוסף שפרסם העיתון בטרם החל ה''פיינל פור'' פורסמה כתבה
בשם ''מכבימאניה'', שעסקה באלפי האוהדים הצהובים העתידים
להסתובב  ברחובות פאריז, וכמו כן הופיעה כתבה שעסקה במשחק בין
מכבי ת''א לצסק''א מוסקבה שנערך בפברואר 1977. מעבר לכך, לא
הופיעו ידיעות בנושאים אלו בכל שאר פרסומי ''הארץ'' שנכללו
באוכלוסיית הטקסטים.
''הארץ'' אף סרב, בכל תוקף, לשוות לניצחונותיה של מכבי נופך
פטריוטי. מפרסומי עיתון זה משתמע שמכבי ת''א זכתה בגביע- אך
ישראל, כמדינה, לא זכתה בשום דבר, ואת השאיפות הפטריוטיות שלנו
נצטרך לספק בזירות אחרות. למסקנה זו הגענו בעיקר לאחר מבט
בעמודי החדשות של הארץ שהתפרסמו בשני הימים שלאחר זכייתה של
מכבי בגביע. ביום שלמחרת הניצחון, זכתה מכבי ת''א רק לכותרת
קטנה בצדו של העמוד הראשון ב''הארץ'', שם נכתב ''מכבי אלופת
אירופה, ומחר שבים למציאות''. רון קופמן, כותב הידיעה, נבא,
בעצם, את ההיסטריה העתידה להתרחש, ורמז שכל ההמולה ממש לא
לרוחו. גם רוגל אלפר, לו טור אישי בנושא טלוויזיה בעמודו
האחורי של ''הארץ'', לגלג על הניסיון להפוך את ניצחונה של מכבי
להשיג לאומי: אלפר כינה, בלגלוג, את מכבי כ''קבוצת האחדות
הלאומית'' ואת שחקני פנאתינייקוס כ''בוגדים''. לאלפי החוגגים
קרא אלפר ''קומרדים'', וכמו כן הביע אלפר תמיהה מדע מיהרו ראש
הממשלה ונשיא המדינה להשמיע את קולם בתום המשחק.
גם בגליונו הבא של ''הארץ'' נמשכה אותה המגמה. בניגוד
ל''ידיעות אחרונות'' שהקדיש את מרבית שערו ל''המולת מכבי'',
בחר ''הארץ'' לפרסם כתבה קטנה, בתחתית העמוד הראשון, שם נכתבו
המילים הבאות: ''כך נוהגות קהילות לציין את הישגי הספורטאים
שלהם- בפרץ של שמחה נטולת פרופורציות". אין ספק ש''הארץ''
מסגר, בעצם, את ה''פיינל פור'' כאירוע ספורטיבי- ותו לא. להכרה
זו ניתן להגיע גם בזכות העובדה ש''הארץ'' פרסם מוסף מיוחד לפני
ה''פיינל פור'', אך לא אחריו- מכך ניתן להבין שהעניין,
מבחינתו, מוצא בעצם בשנייה בה הנפלד, קפטן מכבי ת''א, הניף את
הגביע בו זכתה קבוצתו.
עבור ''ידיעות אחרונות'', חוויותיהם של אלפי אוהדי מכבי שנסעו
למשחקים בפאריז חשובות לא פחות מן המשחק עצמו. גם לפני
ה''פיינל פור'', וגם אחריו, הרבה העיתון להתייחס ל''מגיפה
הצהובה'' שהשתלטה על צרפת. לכן, במוסף שיצא לפני משחקיה של
מכבי, פרסם העיתון ''מדריך לתיירים'' הפונה לאוהדי מכבי
הנוסעים לעודד את קבוצתם. במוסף שיצא לאחר ניצחונותיה של מכבי,
הוקדשו שני עמודים לתמונותיהם של אוהדי הקבוצה ברגעי שמחתם ועל
רקע מקומות מפורסמים בפאריז. כמו כן, משחק הגמר אליו הגיעה
מכבי לא היה, עבור ''ידיעות אחרונות'', אירוע חד פעמי ומבודד-
העיתון קשר, בצורה שיטתית, את הגמר הנוכחי לשני ניצחונותיה של
מכבי ת''א בגמרים אירופיים בעבר. בגיליונות שהתפרסמו טרם
משחקיה של מכבי הרבה העיתון לפרסם כתבות העוסקות בניצחונות
היסטוריים של מכבי בעבר, ובעיקר בניצחונות על צסק''א מוסקבה
בוירטון, בפברואר 1977, ובזכייה של מכבי בגביע אירופה חודשיים
מאוחר יותר. בנוסף, ביום ב', ה- 14.5, לאחר הניצחון על
פנאתינייקוס פרסם העיתון בראשית עמודי החדשות טורים אישיים של
טל ברודי ואולסי פרי, סמלי זכייתה של מכבי ב- 1977.      
בניגוד ל''הארץ'', לקוראי ''ידעות אחרונות'' הועברה התחושה שכל
מדינת ישראל מתמודדת נגד פנאתינייקוס. מכבי הפכה, למעשה,
לשליחת המדינה, וניצחונה היה לא רק ניצחון ספורטיבי, אלא זריקת
עידוד מוראלית לכל אזרחי המדינה, וסימן, לכולנו, שישראל (למרות
המצב הכללי במדינה) היא עדיין כוח שיש להתחשב בו. על רקע זה
זכורה אמרתו של טל ברודי מ- 1977 (''אנחנו במפה...אנחנו נשארים
במפה, לא רק בספורט... בהכל). אמירה זו סימלה, עבור רבים, אתוס
מסוים, ו''ידיעות אחרונות'' החייה בעצם את אמרתו של ברודי
בכותרת ''חזרנו למפה''- ומכך משתמע שבעיני עורכי עיתון זה,
לניצחונה של מכבי חשיבות רבה מעבר לחשיבות הספורטיבית הצרה. קו
זה בא לידי ביטוי גם בכותרות נוספות אותן פרסם העיתון, כגון
''אירופה בידינו'', ''מדינת ישראל נגד דין בודירוגה'', ''מדינה
בצהוב'' ו ''המדינה של הקבוצה''. לסיום, ראוי לציין את כותרתו
של העיתון ביום ב', לאחר הזכייה- ''הגביע הוא שלנו''- לא רק
מכבי ת''א זכתה בגביע- הגביע הוא, בעצם, של כל המדינה.
כפי שכבר פורט קודם, טרם ה"פיינל פור" עיקר התייחסותו של
"העיר" לאירוע התבטאה בשתי כתבות בהן הובעו דעותיהם של אוהדי
ושונאי מכבי ת"א. משום שגיליון "העיר" התפרסם רק ארבעה ימים
לאחר ניצחונה של מכבי על פנאתינייקוס, לא היה ערך להתייחסות
אפשרית שלו למהלכי המשחק עצמו, כך שמוסף הספורט של העיתון
הוקדש בשלמותו לדברים אחרים שנסובו סביב המשחק. באופן מסורתי,
עבור כותבי ועורכי "העיר" כל מה שמסביב לספורט, או הקשרים
והשלכות רחבות שלו, חשובים לא פחות מן המשחק עצמו, ולכן הם
נוהגים לפרט עבור קוראיהם כיצד ספורט נוגע ומשפיע על חייהם של
אנשים. השקפה זו באה לידי ביטוי גם במוסף שסיקר את ה"פיינל
פור": כתבת הענק "שבוע בפאריז עם מכבי..." התמקדה בסיפורים
האנושיים והפיקנטיים, ובמתרחש מאחורי הקלעים של קבוצה הנערכת
למשחקה החשוב ביותר. כותרות משנה של כתבות נוספות הבטיחו
לקוראים תשובות לשאלות "מדוע דיילות אוסטריות לובשות אדום",
ו"איך למד פארקר לעוף", כך שניתן להבין שעבור עיתון זה משחק
כדורסל הוא יותר מסתם אירוע ספורטיבי.
בנוסף, הובאו טורים אישיים מאת כותבים שונים, שהביעו את דעתם
בנוגע ל"טירוף הצהוב" שתפס את המדינה בעקבות הניצחון. חלק מן
הכותבים (אוהדי מכבי ת"א, כמובן) הפכו את הניצחון לבעל
משמעויות חוץ-ספורטיביות, וטענו שלמעשה כל המדינה ניצחה
ו"המדינה של הקבוצה". כותבים אחרים, אוהדי הפועל ת"א, התנגדו
בכל תוקף לניסיון לנכס גם להם את הזכייה בגביע, וטענו שישראל
של אותם הימים מזכירה להם דווקא את טהרן.  

כפי שפורט ברקע התיאורטי, מסגרת מדיה היא עקרון מארגן הכופה
משמעות על האירוע המסוקר. בניגוד לשנים עברו, בהן התקיימה
באירופה "ליגת אלופות" אחת בכדורסל, שהזוכה בה הוכתרה כ"אלופת
אירופה" או "מחזיקת גביע אירופה", השנה שוחקו באירופה שתי
ליגות- ה"סופרוליג" (בה זכתה מכבי) וה"יורוליג". מרבית פרשני
הכדורסל טענו, לאורך כל השנה, שה"סופרוליג" הינה ליגה די חלשה,
כך שאלופתה, בין אם היא תהיה מכבי ת"א או כל קבוצה אחרת, אינה
ראויה להיקרא "אלופת אירופה". העיתונים השונים שסיקרו את
ה"פיינל פור" יכלו, לכן, לבנות מסגרת מדיה שתכביר במשמעות
הספורטיבית והלאומית של ניצחונה של מכבי, או לחילופין לבנות
מסגרת שתמעיט בערך הניצחון- הן כהישג ספורטיבי והן כהישג
לאומי.
"ידיעות אחרונות" מסגר את האירוע בצורה שהעצימה את הישגה
הספורטיבי של מכבי, ובצורה ששיוותה לניצחון "ערך מוסף"
פטריוטי. "הארץ", מנגד, סקר את האירוע בצורה שקולה הרבה יותר,
שהעמידה את הניצחון בפרופורציות אחרות, מצומצמות יותר, הן
מבחינה ספורטיבית והן מבחינה לאומית. בעוד ש"הארץ" סיקר
באריכות אירועי כדורסל אחרים, כמשחקי ה- .A.B.N והליגה המתחרה
לליגה בה שחקה מכבי (ה"יורוליג"), "ידיעות אחרונות" מעט
להתייחס לאירועים אלו, ובכך סמן את משחקיה של מכבי כדבר החשוב
היחידי המתרחש באותם הימים בעולם הכדורסל. תיאוריו של "ידיעות
אחרונות" היו גרנדיוזיים- המשחק היה "נפלא" ו"מדהים", "העם גאה
בכם", נאמר לשחקניה של מכבי, והטירוף שאחז את המדינה, שהיה
לצנינים בעיני רבים, הוגדר כ"שמחה נורמלית ונעימה". תיאוריו של
"הארץ" היו צנועים הרבה יותר: התואר בו זכתה מכבי הוא "אחד מן
התארים החשובים"- אין, ב"הארץ", תחושה של יציאה מהכלים לנוכח
ניצחונה של מכבי- העסקים המשיכו להתנהל כמעט כרגיל. ניצחונה של
מכבי, לפי עיתון זה, הוא עוד ניצחון חשוב, ולא משהו שצריך
להשתגע בגללו.
ב"ידיעות אחרונות" הופיעו מטאפורות כגון "המדינה בצהוב"
ו"המדינה של הקבוצה", שהפכו את מכבי ת"א ומדינת ישראל לגורם
אחד, ועל ידי כך הועברה לקוראים תחושה שה"פיינל פור" הוא אירוע
בעל חשיבות עליונה. בהתייחסותו ל"פיינל פור" ב"הארץ" כינה רון
קופמן את האירוע "טקס אשכבה" לכדורסל האירופי, וזאת עקב
אירגונו הכושל של האירוע ומיעוט העניין והצופים שאפיין אותו.
קופמן, בעצם, קבע שהניצחון ב"פיינל פור" אינו משהו שצריך כל כך
להתגאות בו. כמו כן, קיים גם הבדל בחומר הויזואלי בו השתמשו
שני העיתונים: "הארץ" פרסם בעיקר תמונות שצולמו בעת משחקיה של
מכבי, בעוד ש"ידיעות אחרונות" העדיף לפרסם הרבה יותר תמונות של
אלפים חוגגים, ובכך להעצים את גודל ההישג.
התייחסותו של "הארץ" לעבר באמצעות exemplars היתה נטולת הרגש
והפאתוס שאפיין את "ידיעות אחרונות". בזמן ש"ידיעות אחרונות"
ניסה ללכד את השורות בארץ סביב קריאות העידוד המפורסמות "הו-הא
מה קרה..." ו"איך צסק"א אכלה אותה", הסתפק "הארץ" באזכורים
יבשים כ"בלגרד 1977.שטרסבורג 1981.פאריז 2001". ב"ידיעות
אחרונות" הופיעו catchphrases לרוב, וניתן לומר שהם העבירו
לקוראו האנונימי של העיתון את התחושה שכיוון שמכבי ניצחו הוא
וודאי מאושר, כרגע, ושהעם היהודי בדרך להשתלטות טוטאלית על
אירופה. כדוגמאות ספורות (מני רבות) ניתן להזכיר כותרות כ"לגעת
באושר", "אירופה בידינו", ו"חזרנו למפה". גם "הארץ" סכם, עבור
קוראיו, במשפטים בודדים את תמצית העניין- אך הן המשפטים
המסכמים והן העניין עצמו היו שונים בתכלית מאלו של ,ידיעות
אחרונות". "לשמור על המאזן הביתי המושלם"- זו היתה המטרה
במשחקיה של מכבי, לא השתלטות זריזה תוך שעתיים על יעדים
מבוצרים בפאריז. במקום הכותרת "אירופה בידינו", שהתפרסמה
ב"ידיעות אחרונות" לאחר הזכייה בגביע, הסתפק "הארץ" בכותרת
קורקטית הרבה יותר: "1981-2001: 20 שנות געגוע".
"העיר", בדומה ל"ידיעות אחרונות", יצר מסגרת שהעצימה את הישגה
של מכבי והכבירה בחשיבותו, עבור שחקני הקבוצה ועבור המדינה
בכלל. היו, אמנם, אזכורים, בדומה ל"הארץ", על כמות הצופים
הנמוכה ועל פאריז שנשארה אדישה נוכח המשחקים, אך אלה טבעו בים
של תמונות, כותרות ומלל שהעבירו תחושה של אקסטזה. לכתבות
שהתפרסמו במוסף שיצא אחרי המשחקים הוענקו כותרות שסיכמו עבור
הקוראים את מרבית העניין בצורה פשוטה- "המדינה של הקבוצה"
ו"כיבוש צרפת". "העיר", בניגוד לעיתונים האחרים, נתן פתחון פה
גם לאנשי ספורט שונים שפיללו להפסד של מכבי, אך נתן לידיעה זו
את הכותרת "ישראל השנייה", דבר שמבצע, למעשה, דה-לגיטימציה לכל
מי שהעז לא לעודד את מכבי ב"פיינל פור". "העיר" העצים את
משמעות זכייתה של מכבי גם באמצעות התמונות שבחר לפרסם. בדומה
ל"ידיעות אחרונות" פורסמו בראשית המוסף תמונות של אלפי האוהדים
החוגגים. כמו כן הובאו תמונות של אנשי מכבי ברגעי שמחה נטולת
מעצורים. בראתו את התמונות הללו, לא ניתן לקורא הפשוט אלא
להבין שכנראה יש סיבה טובה לשמחה המתפרצת הזו, של השחקנים
והאוהדים, ושכנראה כן נפל דבר בספורט הישראלי. גם התיאורים בהם
השתמש העיתון, כגון "אירופה צהובה" ו"הגביע הקדוש", חזקו תחושה
זו.
מסקנות
תוך מבט בממצאים שהובאו, ניתן להבין ששלושת העיתונים מסגרו כל
אחד בצורה שונה את משחקי ה"פיינל פור" בכדורסל.
"ידיעות אחרונות":
ניתן לומר שדיווחיו של "ידיעות אחרונות" היו אפיזודיים, משום
שמרבית תשומת הלב רוכזה בבודדים ולא בקבוצה. למרות זאת, ניתן
למצוא בדיווחים גם יסודות תימטיים, משום שהעיתון הרבה להציג את
האירועים בקונטקסט רחב, תוך כדי הצגת הרקע להתרחשותם והשלכות
אפשריות שלהם. אם נבחן את סיקורו של עיתון זה לאור שאלות ה- 5
w's, נמצא שהעיתון אכן קשר את משחקי הכדורסל להקשרים רחבים
מבחינת זמן ההתרחשות שלהם ומיקומם, ודיווחיו כללו עיסוק באישים
שונים וסוגיות שונות, ולא התמקדו רק בפן הספורטיבי הצר.
"ידיעות אחרונות" העצים, במסגרת אותה בנה לאירוע, את משמעותו
הספורטיבית והלאומית, תוך כדי אזכור אירועים נוסטלגיים
כניצחונותיה של מכבי בעבר. התנהגות זו דומה לדרך פעולתם של
עיתוני בריטניה ב- 1996, שעה שנבחרת אנגליה התמודדה בחצי גמר
אליפות אירופה לאומות בכדורגל מול נבחרתה של גרמניה. מחקר שבחן
את התנהגות התקשורת הבריטית (והגרמנית) סביב משחק זה, מצא
שסביב המשחק התקשורת הבריטית הרבתה לעסוק בנוסטלגיה, ובעיקר
קשרה את המשחק הקרב ובא לשני אירועים ספציפיים מן העבר: תבוסתה
של גרמניה לבעלות הברית במלחמת העולם השנייה, וניצחונה של
נבחרת אנגליה על נבחרת גרמניה בגמר אליפות העולם בכדורגל ב-
1966. העיתונות הבריטית, אם כן, הפכה את משחק הכדורגל המבודד
למשחק המתקיים על פני רצף היסטורי, והפכה אותו לטעון מאוד,
ובעל חשיבות סמלית עצומה עבור העם הבריטי. התנהגותו של "ידיעות
אחרונות", בהתאם לנסיבות, היתה דומה מאוד. המשחק הנוכחי הפך,
באמצעות כתבות מלאות רגש, לחלק מרצף היסטורי. בהיעדר ניצחונות
ספורטיביים או צבאיים על גורמים יוונים (לפחות לא בעת
המודרנית...) הסתפק העיתון באזכורים של ניצחונות ספורטיביים על
קבוצות מארצות אחרות, תוך כדי הלאמת מכבי לצרכי המדינה ושימוש
בטרמינולוגיה צבאית משהו, כ"אירופה בידינו" (בדומה להר הבית)
ועוד. העיתון הפיץ אידאולוגיה דומיננטית, הגורסת שהעם, כמקשה
אחת, צריך לייחל לניצחונה של מכבי ולהתייחס אל משחקיה כאל מאבק
לאומי.
מהן הסיבות האפשריות לדרך המסגור הזו בידיעות אחרונות"? אפשר
שהעיתון, הפונה לאוכלוסייה גדולה ומעוניין בקהל הקוראים הגדול
ביותר האפשרי, הציג כותרות צעקניות ותמונות מתאימות כדי שהן
תהפוכנה אותו למושך יותר ויזואלית, בהשוואה למתחריו. העיתון
נוטה לסנסציוניות באופן כללי- ולא רק בספורט- ולכן דרך פעולתו
בשבוע הפיינל פור" אינה שונה מן הדרך והקו בהם הוא נוקט גם
באירועים חשובים אחרים. "ידיעות אחרונות" מגדיר את עצמו
כ"עיתון של המדינה", ופונה למכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי.
המספרים המדויקים נתונים לויכוח, ועשויים להיות נושא למחקר אחר
לגמרי, אך על דבר אחד לא ניתן להתווכח- רובם המכריע של אזרחי
מדינת ישראל ייחלו בכל ליבם להצלחה של מכבי, ו"ידיעות אחרונות"
בקש לספק את קוראיו ולהתאים את תכניו אליהם, ולכן פרסם מסרים
שתאמו את רוח הקונצנזוס.
"הארץ":
מסגורו של "הארץ" היה יותר תימטי מזה של "ידיעות אחרונות" בכל
הקשור להתייחסותו למכבי כקבוצה (ולא לחבריה כבודדים). למרות
זאת, "הארץ" מעט להתייחס לתמות רחבות הקשורות לאירוע ה"פיינל
פור" והחיצוניות למשחק הכדורסל כאירוע ספורטיבי בלבד. העיתון
נמנע מלייחס משמעויות לאומיות לניצחון בזירה הספורטיבית, ואף
העביר לקוראיו את התחושה שעולם הכדורסל הישראלי, האירופי
והעולמי כבר ידע מעמדים חשובים וגדולים יותר מאשר משחקי הגמר
של ה"סופרוליג" בפאריז.
"הארץ" הינו עיתון אשר באופן מסורתי מתנהג בצורה שקולה יותר
מאשר היומונים האחרים היוצאים לאור בארץ. באופן קבוע, הכותרות
ב"הארץ" יותר קטנות, אחוז התמונות קטן יותר וכמות המלל גדולה
הרבה יותר מאשר בעיתונים האחרים, כך שלמרות ניצחונה של מכבי
נשאר העיתון נאמן לדרכו ולא נגרר לססגוניות אליה נגררו מתחריו.
כמו כן נוהג "הארץ" להקדיש מקום די מצומצם למדור הספורט שלו.
יתכן, אם כן, שמפאת קוצר היריעה התרכז העיתון בדיווחים הקשורים
למשחק עצמו ולא לנושאים אחרים הקשורים בו, כנהירת אלפי
הישראלים לפאריז וסיפור חוויותיהם שם. העיתון מכנה את עצמו
"עיתון לאנשים חושבים", והתייחסותו לקוראיו היא בהתאם. לכן,
העיתון מאפשר לקוראיו להחליט בעצמם מהי המשמעות שהם מייחסים
לאירועים השונים. בניגוד ל"ידיעות אחרונות", שהעביר לקוראיו
אידאולוגיה דומיננטית, לא נסה "הארץ" לשדל את קוראיו להיות חלק
מקונצנזוס מסוים, ולא התקיים בו ניסיון לגייס מאות אלפי קוראים
למאמץ מלחמתי בשדה הספורט.
"העיר":
מסגרת המדיה בעיתון "העיר" העצימה את משמעות ה"פיינל פור",
והעניקה לו הן משמעות ספורטיבית רחבה והן משמעויות בזירה
הלאומית. בהשוואה לשני העיתונים האחרים, המסגור ב"העיר" היה
התימטי ביותר. העיתון הרבה להתייחס לקבוצה ולא לבודדים
המרכיבים אותה, תוך פירוט האידאלוגיה העומדת מאחורי אלפי
האוהדים שנסעו לעודד את קבוצתם בפאריז. בנוסף, ציין העיתון
השלכות רחבות של המשחקים, הן בזירה הספורטיבית והן בהקשרים
הלאומיים-פטריוטיים יותר. מה הוביל, בעצם, את "העיר" לדרך
הסיקור הזו? מסגור אפיזודי מקושר, בדרך כלל, עם כיסוי "חי של
האירועים. בעוד ש"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" נאלצו לסקר
התרחשויות על בסיס יומי, ל"העיר", המתפרסם רק אחת לשבוע, היה
הרבה יותר זמן להעמיק ולחקור כיוונים אחרים אליהם היומונים לא
יכלו להגיע. עיתון זה לא יכל, משום שהתפרסם זמן רב יחסית לאחר
המשחקים, להתייחס אליהם ישירות, ולכן לא נותר לו אלא לעסוק
בדברים כקורות הישראלים בפאריז וסיפורים נוספים שמקורם מאחורי
הקלעים.
כפי שכבר הוסבר קודם, כתבי הספורט של "העיר", בניגוד לכתבי
הספורט של היומונים, הם בראש ובראשונה אוהדים של קבוצה מסוימת,
שלא פועלים במסווה של אובייקטיביות עיתונאית. משום שאת ה"פיינל
פור" סקרו בעיקר אוהדי מכבי ת"א, העובדה שהעיתון העצים את
משמעות האירוע היא די צפויה. למרות זאת, בימים כתיקונים מוסף
הספורט של "העיר" נקרא גם על ידי אלפים האוהדים דווקא את הפועל
ת"א. כדי לרצות את הקהל הזה, פורסמו בעיתון גם ידיעות המתאימות
להשקפת חלקם (כלומר, שנאה בלתי מתפשרת של קבוצת מכבי ת"א בכל
משחקיה), כ"למה אנחנו שונאים את מכבי ת"א", ו"ישראל השנייה"-
אולם גם כתבות אלה, ובייחוד השנייה (כמשתמע משמה) לא יכלו
לערער את המסגרת הכללית שהוענקה לאירוע, בעיקר משום שהן היו
טיפה אחת בים של מכביזם טהור.
מחקר זה בדק את האופן בו מסגרו העיתונים השונים, בסיקורם, את
ה"פיינל פור". במחקר עתידי ניתן לבדוק כיצד מסגרו צרכני
התקשורת בעצמם את האירוע, ואלו משמעויות הם ייחסו לו. כמו כן,
ראוי לבדוק מה היתה דעתם של קוראי העיתונים השונים על האופן בו
סיקרו עיתוניהם את האירוע- האם אהבו קוראי "ידיעות אחרונות" את
הפטריוטיות שנשפכה מן הדפים אותם הם קראו? או, להיפך, האם כעסו
קוראי "הארץ" על עיתונם שנשאר די אדיש נוכח המתרחש בארץ?
מחקר זה בדק מסגור בשלושה עיתונים שונים, אשר למרות ההבדלים
ביניהם פועלים בקונטקסט די דומה. במחקרים עתידיים ניתן לבדוק
כיצד סוקר האירוע במדינות אחרות שנציגותיהן התחרו ב"פיינל
פור", כרוסיה או יוון. מה הזיקה בארצות הללו בין ספורט וזהות
לאומית? האם ההתמקדות שם היא בשחקנים בודדים או בקבוצה השלמה?
על שאלות אלה ניתן יהיה להשיב רק בעתיד.