האם נידונתי כך לחיות?
תמיד לטעות,
לשגות בהזיות,
ולקוות
שמשהו יהיה אחרת.
האם נידונתי רק לאשליות?
תמיד לתהות,
ושוב דמעות,
ולקוות
שהפעם מישהו ישמע.
האם אמשיך להאמין?
תמיד לסלוח,
ולאהוב,
לשכוח
למרות כל הכאב.
לחתוך את הוורידים
כמו השורות שבשירים,
ורק כדי שתחייך,
ואל תלך
אני צריכה אותך.
האם אמשיך להאמין בשקר
כשהאמת נזרקת בפני?
מתי אבין שדי,
אין צורך להעמיד פנים,
כי כל מה שנשאר בפנים
זה רק כאב.
האם אתיר את הקשרים
של מחשבות שהסתבכו?
לא...
שוב אסמוך עליך,
כמו עיוורת,
ואסחף למקומות שאי אפשר לחזור
מהם.
ולקוות שמשהו יהיה אחרת
תמיד אוכל,
למרות שזה בסך הכל חלום.