מעבר להרים ולמישורים, מעבר לגבעות ועמקים, אחרי הנהרות
והימים, הרבה אחרי הביצות, קצת ימינה מהכוכב השני, ישנה ארץ
גדולה ויפיפייה.
בארץ זו תמצא שביל של אבנים צהובות, ספינה של רוזן ששט פעם
לירח, שלושה חזרזירים שיורים מתוך בונקר על זאב רשע שמטיס מסוק
קרב חדיש וצועק' "אני אירה ואפוצץ ואעיף את הבית!". אם תגיע
לטירה (יש שם אלפים, אבל מדובר באחת ספציפית) תוכל לחזות במלכה
מדהימה, עורה צחור כשלג ושיערה שחור כשמי הליל. והיא לרוב
מעשנת ומשחקת שש-בש עם שישה גמדים (השביעי עזב כי רצה להתחרות
בתחרויות של היאבקות ננסים) ולידם עומד סוכן מכירות, שפעם היה
נסיך שחי בארץ רחוקה (כן, כל הארצות הרחוקות נמצאות שם) והוא
תוהה בלבו עם מי מששת הגמדים שלגיה בוגדת בו.
שם, בין הענקים, הגמדים, המכשפות, המפלצות, האבירים  והדרקונים
יושב אדם.
סתם אדם.
הוא רגיל.
הוא פשוט.
הוא יותר חלש מהרקולס אך יותר חזק מהדחליל, הוא יותר חכם מאיש
הפח, ומהאריה הוא יותר אמיץ, הוא לא יכול לעוף או לנשוף אש,
הוא אף פעם לא אכל תפוח מורעל או גידל אף ארוך כששיקר. הוא לא
נסיך אבוד ואין לו תואר אצולה, הוא לא דומה לאף בן מלך ומצבו
הכלכלי לא רע, החרב היחידה שהוא שיחרר הייתה חרב צעצוע שנפלה
לשירותים, ועל אף שיש דמיון לגבירה מהאגם, לא הייתה לחרב כוח
קסמים.
ולאיש הנורמלי הייתה בעיה - הוא היה משונה.
כל מה שהוא רצה זה להיות נורמלי, אולי אגדל לי שיניים גדולות,
או שאגדל זקן כחול ואסדר לעצמי חדר עם בחורות מתות, או אולי
אוכל  לחדד את ניבי ולמצוץ את דמם של מבחר קורבנות.
האיש הנורמלי זכר איך נשר מבית הספר של הארץ הרחוקה בגלל שנכשל
בעשיית קסמים, תעופה, גידול אפונים, רכיבה על סוסים (מעופפים
כמובן), לחימה לאחור בעזרת מגן מבריק, והקשה מכל - כלכלת בית.
אך הוא לא היה עצוב שנשר מבית הספר, בבית הספר תמיד הילדים היו
מצביעים עליו וצוחקים על כך שיש לו שתי ידיים שתי רגליים, ועוד
כולם של בן אדם. הם היו שואלים אחד את השני מאחורי גבו איך זה
שהוא לא איבד יד בקרב עם תנין או עין בלב ים, ואיך זה שאין לו
כנפיים ולמה בדיוק יש לו על הפרצוף פה, אף ושתי עיניים.
האיש הנורמלי כבר החל לחשוב על דרכים להפוך את עצמו לדומה
לשאר, כשהוא נתקל בתמונה. התמונה הייתה בספר קטן עם כריכת
קרטון חומה, הוא נראה די משונה ולא מתאים ליד כל הספרים
הגדולים על המדף, שמאחד עפו מדי פעם ניצוצות וכמה מהם כתבו את
עצמם בזמן שקראת אותם. הספר היה רגיל בצורה די משונה ובתוכו
היו כל מיני סיפורים משונים על ארץ רחוקה שבה יש בניינים ומס
הכנסה ותיקי צד וחליפות, והאיש הנורמלי כל כך התרגש עד שהחל
לבכות, הוא חשב שהנה והוא מוצא את המקום שאליו הוא יהיה שייך.
בבוקר למחרת לקח האיש הנורמלי תיק גב ויצא לדרכו.
והאיש הנורמלי הלך. למעשה הוא הלך כל כך הרבה עד שכבר לא היה
לא מושג איך לחזור. הוא עקף כל כך הרבה הרים גבעות וגאיות, שחה
בכל כך הרבה ימים ונהרות ובכלל כל הקטע הזה עם הכוכבים בלבל
אותו, הוא לא זכר אם זה בכוכב השלישי צפונה או בכוכב הראשון
שמאלה וכך ידע האיש הנורמלי שהוא לעולם לא יחזור לארץ הרחוקה
והדבר לא העציב אותו בכלל.
אחרי די הרבה שנים אחרי עידן ועידנים הגיע האיש הנורמלי לעיר,
זאת הייתה עיר די בינונית ומעליה היה ענן קטן ושחור שיצא
מארובות מאוד גדולות, האיש הנורמלי חשב לעצמו - מעניין איזה
מהענקים חי בבית הזה, הוא צריך להיות גדול אם הוא זקוק לכזאת
ארובה .
כשהגיע האיש הנורמלי לעיר הוא החל לנסות לדבר עם האנשים בעיר
אך הוא לא הבין את השפה, אנשים התעלמו ממנו, או שאמרו לו דברים
שהוא לא הבין, רק פעם אחת הצליח להבין מה שאדם אמר לו, הוא לא
הבין את המילה עצמה, הוא הבין זאת מהדרך שבה נאמרה המילה,
מהמבט המזלזל בעיניו של האיש.
האיש הנורמלי ידע טוב מאוד שהאדם חשב שהוא משונה.

עברו שנים והאיש הנורמלי, שעכשיו קוראים לו אדם, למד את השפה
ואת המינהגים של האנשים, הוא החל ללמוד ותפש דברים במהירות
ובקלות. כל המורים שלו אמרו שהוא מבריק ומהיר תפיסה. הוא למד
פיסיקה וכימיה וספרות וביולוגיה והיסטוריה, אך הכי הוא אהב
ללמוד שפות, תוך כמה שנים הוא הספיק ללמוד אנגלית, ספרדית,
צרפתית, איטלקית, גרמנית, לטינית, ערבית, עברית, סינית, הודית,
יפנית, רוסית, ושניים מהניבים הפחות מוכרים של צ'אווקרית.  
כשסיים (תוך שנתיים וחצי) את לימודיו בתיכון החל ללמוד משפטים,
ותוך שש שנים כבר נחשב לעורך דין מבוקש. עכשיו הוא תובע על
הוצאת דיבה כל מי שהזכיר שהוא בה מארץ אחרת שבטח הייתה די
רחוקה.  
אדם הספיק להתחתן להוליד שני ילדים והזמן היחידי שהוא דיבר על
העבר הייתה כשהוא שמע את אישתו מקריאה לבנו הקטן את הסיפור
"שלגיה ושבעת הגמדים" כשהיא סיימה להקריא את הסיפור, דמעה
גדולה, מהדמעות המעצבנות האלה שקיימות אבל לא ממש זולגות למטה,
נחה לו ליד עין שמאל  והוא אמר "כן, הכרתי אותה, היא הייתה
נחמדה אבל החצאית שהיא לבשה הייתה קצרה מדי ותמיד היה לה ריח
של סיגריות מהפה".