לא מזמן שאלת
אם מורה לאהבה אני לך
והשבתי ב"אפשרי בהחלט"
לאור כל הספק שבך כרסם
לגבי ההמשך,
לגבי מה צפוי עדיין להתרחש...
אם אפשרי לדמות האהבה למכונית
הבאתי אלייך תיאוריה מקורית-
דימיתי עצמי למורה לנהיגה
אך, לכזו שאיננה צורך, אלא הנאה.
הבעת חששך שאל התהום תובילך אהבתך
והשבתי לך כי הפחד הנו אויבך,
וכי באהבתך את כמו מורה לזהירות בדרכים.
את הגבת שאם כך, אני אולי מורה לתאונות דרכים.
השבתי לך כי אינני נהג של שבת
ולדעתי, דווקא כזה, לרוב יהיה מעורב (בתאונה)
כי איננו נהנה מנהיגתו כלל,
איננו מחדד חושיו,
איננו ער למתרחש מסביבו,
איננו מתמצא ביכולות של רכבו.
לא אתיימר להיות נביא
וגם טיפש אהיה, אם אבנה תסריט לעתיד,
רק יודע שמצאנו מכונית מבית טוב
ולה היכולות לתפקד גם בחולות ובמהמורות.
את הנהג כבר בחרת, לטוב או לרע,
אז עקרי מראש את הדאגה והתרכזי באמונה,
שאהבה - לא אל התהום מפילה,
אלא, לשחקים מנסיקה,
משאלת לב מקיימת בהנאה.
28/01/03 © |
