|
אני זוכר כל רגע
שעברנו ביחד
וכשעזבת לפתע
התעורר בי הפחד
שבלעדייך לא אוכל
המציאות קשה מדי
אני יותר לא מסוגל
איבדתי חלק מחיי
מתגעגע אלייך
ככה לא יכול יותר
כשרואה את פנייך
אני כה מצטער
על כל מה שקרה
וכמה שארצה
אין דרך חזרה
וזה כל כך קשה
לא האמנתי בחיים
שככה זה יסתיים
שתאמרי שלום לעולמים
בוודאי אני חולם
אותך עוד לא שכחתי
ולמרות כל המצב
עלייך עדיין לא ויתרתי
רוצה אותך איתי עכשיו
מתגעגע אלייך
ככה לא יכול יותר
כשרואה את פנייך
אני כה מצטער
על כל מה שקרה
וכמה שארצה
אין דרך חזרה
וזה כל כך קשה |
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.