אני שוכב על המיטה בחושך ובוהה למעלה, מזה זמן רב הראש שלי
ריק, ולא משנה עד כמה שאני מנסה כלום לא עולה, מחשבות כן אבל
רגשות לא...בלי רגשות כל המחשבות שלי נשארות קרות ואדישות, אני
פשוט שכחתי איך להרגיש... אהבה, שנאה, אשמה וכל שאר הדברים
האלה...ואז זה נחת עלי, ההארה שלי, כמובן איך לא חשבתי על זה
קודם?

אהבה אין לי כלפי מי להפנות, שנאה... פשוט לא איכפת לי מספיק,
אבל אשמה... או, אשמה זה כבר סיפור אחר, זה הרי החולשה האנושית
הגדולה מכולן, היא מונעת מאתנו לעשות דברים שונים כמו להכאיב
לאנשים אחרים... סוף כל סוף יש משהו אני אוכל להרגיש!. ובאותו
רגע החלטתי, אני אנסה לגרום לעצמי להרגיש אשם ואני לא אפסיק עד
שאצליח.

אני יושב על ספסל בפארק ברעננה, השעה חצות וכמה דקות, אני מריץ
את זה לעצמי בראש שוב ושוב, הכל נראה מושלם כולל הקטע בסוף שבו
אני מרגיש שוב אנושי, והנה זה מתחיל, עייני מתחילות לסרוק את
החושך בחיפוש אחר המרכיב החסר, ואז אני רואה אותה, נערה כבת 13
שכנראה חוזרת מאיזה בילויי עם החברים שלה, היא הולכת לבד וקצת
מתנדנדת מצד לצד כאחת שלגמה כמויות של אלכוהול מקודם, אני נעמד
על הרגליים ומתחיל ללכת לכיוון שלה, הפארק חשוך אבל אני כמעט
בטוח שאנחנו לבד, אני מתקרב מאחוריה עד למרחק של כמה צעדים ואז
פתאום היא מסתובבת...

אנחנו מסתכלים אחד על השני למשך שבריר שנייה, היא מתחילה לרוץ
ואני אחריה, לקח לי אולי 10 מטר לתפוס ולהפיל אותה, היא מתחילה
לבכות ולמלמל בשקט משהו בסגנון "לא" ו- "בבקשה" אולי אם היא לא
הייתה שיכורה היא הייתה צועקת אבל... אני מקרב את הפנים שלי
לשלה ושואל אותה "איך קוראים לך?", היא מביטה בי במט מבולבל
וממשיכה לנסות להשתחרר מהאחיזה שלי, אני שואל אותה שוב, ואם
דמעות בעיניים וקול חנוק היא עונה לי "רעות", אני ממשיך "את
פוחדת ממני רעות?", היא מנענעת עם הראש כאות ל"כן", פתאום
מציפה אותי תחושה עצומה של כוח כמו שאף-פעם לא הרגשתי בחיי,
אני תופש אותה עם יד אחת בגרון ומפנה לה את הראש מצד לצד תוך
כדי שאני בוחן אותה, כל-כך יפה, צעירה ותמימה...

תחושת הכוח בתוכי גוברת בזמן שמחשבה מאוד מגרה עוברת בראש
שלי... אני מחליט מי חי ומת... הגירוי כבר השתלט עלי בשלב זה
ואני מתחיל לקרוע את הכפתורים של הג'ינס הצמוד שלה, ואז בתנועה
אחת אני תולש כמעט לגמרי את החולצה שלה, עכשיו היא מתחילה
לבכות חזק יותר כבר בידיעה של מה שהולך לקרות, בזמן שאני עדיין
מחזיק אותה בגרון, עם היד שנייה אני פותח את המכנסיים שלי, ואז
אני חודר לתוכה... היא פולטת אנקת כאב ארוכה שמלווה בבכי חנוק,
ואני ממשיך יותר ויותר חזק, ככל שהכאב והאימה שלה מתחזקים כך
גם אני, הגירוי היה פשוט עצום אבל זה לא היה מספיק בשבלי...
התחלתי ללחוץ עם היד שנמצאת על הגרון שלה, עכשיו בנוסף לבכי
אני שומע קצת חרחורים שגוברים עם הלחץ, אחרי כדקה היא מפסיקה
לזוז ואני גומר...

אני מתגלגל הצידה מהגופה שפעם הייתה רעות ואני שוב מוצא את
עצמי בוהה בחלל והפעם הפנים שלי עוטות הבעת סיפוק אלוהי...
אשמה לה לא היה הרגש שהרגשתי עכשיו, אהבתי את מה שעשיתי, שנאתי
את העובדה שזה נגמר, ועכשיו רק דבר אחד עלה לי לראש... עוד.