צללים עטפו את החדר - מזדחלים בפינות, מתערפלים, חוסמים את
דרכו של האור. ישבתי שם, מסרב להכנע סופית לעלטה. איני יודע
כמה זמן שהיתי שם - מנסה לשווא להדליק נר. לבסוף עלה בידי
לצפות בלהבה שחורה, שלמעשה לא האירה דבר - אלה רק העמיקה את
העמוקים שבצללי כלאי.
יכולתי לשמוע קולות עמומים מבעד לקירות החדר. קולות אהובים
ודואגים רוחשים סביב הקירות, מנסים לפרוץ את החומות הבלתי
ניתנות לפריצה. יכולתי אף לראות את השתקפות צלליהם מבעד לחלון
החדר המתערפל; כמעט יכולתי לחוש את נשימתם.
ניסיתי לקום ולהתקדם אל עבר החלון, אך שלשלאות בלתי נראות כבלו
אותי למקומי. ניסיתי לקרוא להם, אך מחסום בלתי נראה בלם את פי.
החלון התערפל והחשיך מרגע לרגע, והעלטה נראתה מאיימת יותר
ויותר. לבסוף לא נותר אלא חרך צר - כל כך צר עד שצלליהם של אלו
שבחוץ התמזגו עם צללי החדר.
ואז נסגר החלון, העלטה כבשה את החדר לנצח.
מוות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.