התמונה של סבתא תלויה לי על הקיר
מחוץ לדלת החדר.
יש לה בעיניים חשש (לא כל יום מצטלמים במרוקו)
שערה סתור ביד אדם
אולי אפילו סבא
תחב את השערות הקופצות מתחת לכיסוי הראש.
אני עוברת ליד התמונה הזו מאה פעמים ביום מבלי להסתכל
אני חולפת לידה בדהרה
ונכנסת לחדר
או יוצאת החוצה.
רק עכשיו, בשעות של שמיים חלביים לפנות ערב
כשאני יושבת למחשב עם כוס קפה ועוגייה
היא מציצה אלי מחריץ הדלת
(אגב העוגיות הן ממתכון שלה).
כשהיא נפטרה (מזמן)
אבא היה צועק "אימא"
כשהיה שותל שיחי הדס בגינה
ואני הייתי מציצה מהחלון ובוכה-
הוא הורס לי את ארגז החול.