מה זה היה
כאשר התשוקה היתה עזה,
הפגישות היו סודיות
ולא היו התחייבויות?
לא התעמקנו ב"לתת"
רק חתרנו להתענג...
אני שואלת את עצמי כיום:
אולי הייתי טיפשה
שהתענגתי מכל מילה
ולא טרחתי לבדוק הכוונה.
פעם הרעפת מחמאות וכינויים יפים
ועתה- יוצק בי כאב עם מכבש של מילים.
האם רק נותר לי להאמין
שאני צריכה להיות היפה בשושנים,
השמחה והעליזה בין החוחים,
עשירה ובלתי תלויה
על מנת שאקבל ממך אהבה?!
האם נותר לי רק לחשוב
שאתה, ששלי לעד יכול להיות,
ביום בהיר אחד
בן-רגע לי תאבד?!
וכך, בעודי שואלת,
את כל הזיכרונות אני נוצרת,
עוטפת אותם בגלימת תפארת
בתוך מרתפי לבי אותם מאחסנת;
כל-כך, כל-כך עמוק
ולא אתן להם דרור.
אולי, עוד נחשוק לאהוב בתום,
כי באהבה אני מעדיפה
ממש להיות טיפשה,
לא רוצה לעשות חשבונות
של "צודק" "לא צודק"
"אשם" "לא אשם".
בוא נשאיר את הכעס והכאב
ונפנק את ציפורי הלב
שירנינו שוב את ימינו
וימתיקו לילותינו.
12/9/04 |
