ואני לא יודע
לאן זה הולך
הייתי רוצה להגיע למציאות
אחרי שהיא תינטש
בידיי אלה שכבשו אותה
ואני לא יודע
מי איתי
בטלוויזיה, פנים של אנשים
אני לא מצליח לראות
איפה אני עומד
ראיתי גדרות, ראיתי אנשים מחייכים
לא הבנתי, מה מקומי
לוויינים גדולים מסיירים מעל
אולי הם שלי,
אולי
הם נגדי
מכרו לי מציאות עטופה בפרסומות של מוצרי ניקוי
עכשיו אני לא יודע
מה אני צריך לבקש
מביט בשדרות
מביט בבתים שליד הים
שום דבר לא נשאר במקום
רק השמיים חצו את העננים
והעננים, נשארו בשלם
ואני לא יודע
מי איתי
ומי נגדי
לאן אני הולך
לאן זה ממשיך
ילדים משחקים
עד שהדם נגמר
עד שהאבן נופלת למים
ועולה חזרה
להכות
ככה ראיתי את עצמי צולל
מחפש שקט ושלווה
במקום אחר
אני כבר לא מכיר את הדרכים
הכול יכול היה להיות אמיתי
פסטורלי עד גבול השיגעון
הגבול הגיע קודם
רציתי להתעורר, כמו מישהו שיודע
שגם את הלילה הבא אסיים בבוקר כזה
מעבר לגדר, שם במדינה אחרת
יש מי שכבר חלם, ואז  עזב
לא יכולתי לראות אותו
נוטש את הדרכים
לא יכולתי לצעוק
אני כבר לא יודע
מי נגדי ובעדי
מי עכשיו אני
לאן זה מזרים את המחשבות
רק הנשמה מבקשת מחסה
והיא כול כך כואבת
כמו פצע פתוח שאסור לגעת
לא ידעתי על מה אני מוותר
שהמציאות ביקשה ממני להצטרף אליה
כן, ועל הימים המלחמה
והימים מיותרים, הרי בכל מקרה
נילחם מחר בחזרה
לאן אני ממשיך מכאן
הקווים נגמרים, עוד מעט זה אין מוצא