לא ידעתי
לראות את אלוהים
ברגע שהוא נגלה
ואת אמרת לי
תפסיק לחשוב על מה שיכול היה להיות טוב
הפסקתי לספור
כמה מכוניות חלפו
מביט על המדרכות הצרות
פעם ידענו
מתי יחלפו כאן
האנשים שאנחנו רצינו להיות
היום הכול מהיר מדי
הייתי רוצה להגיע לסוף הסיפור
לדעת איך העלילה מתפתלת
ואיפה אני
אין לי מושג לאן ללכת
ואת כועסת שאין לנו יותר ברירות
כוכבים עומדים כמו נרות בשמיים
אם נישרף, לא נוכל לדבר
ואולי אף אחד לא רוצה
עכשיו יש קול שצוחק בקול רם
ורק אני איבדתי את התחושה
שאלוהים בא לבקר
לא היה לי זמן להסביר
כמה זמן חלף, מהפעם האחרונה
שהרגשתי טוב
מאבד מגע
מוכן ללכת, אבל לא יודע לאן
את רצית לבנות משהו
אבל הכל התחלק מהיד
החלומות הם כמו שבר באמצע החיים
לא ידענו להחזיק את המוטות בצד הנכון
מביט על חלונות ראווה
מוכרים אותנו בלי אריזה
ניצוצות של חורף
ואז שוב, הכל נגמר
אני משקר בכוונה
ואת אומרת
תפסיק לדמיין שיש מציאות אחרת, רחוק מכאן
פריז, אמסטרדם, דבלין, ניו יורק
לא המצאנו שום דבר
שיכול לעזור
עכשיו המחלה היא שלנו
ואף אחד לא רוצה להתחלק בה איתנו
את לוקחת אותי ביד, ואנחנו הולכים לחפש
האוצר הגדול בוודאי התגלה כבר
רק אנחנו שכחנו להתעורר
איבדתי אותך פעם, עכשיו אני אוסף פירורים
שאלוהים נשאר בלילה, אני השתכרתי
ודיברתי שטויות
לא יכולתי להסביר לו
אך צד אחד נראה שונה
וצד אחר פשוט לא מסוגל להתקפל
הבטנו במסכים, לחפש את עצמנו מנצחים
כולם לקחו את הכל, והשאירו לנו מראות להביט בהן
ופוסטרים לתלות
לא יודע לאן, אבל אני רוצה ללכת מכאן
גם הכעס עכשיו, בטעם מוזר.