[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"2 סוכר ועוד 1 חלב" - שרטט במוחי השלט האדום מאיר העיניים,
שהיה תלוי מדלת הארון שמעל המקרר. בחלקו התחתון הוסיף מישהו
בכתב יד: "10 קופיקות".
דחפתי את ידי לכיס המכנסיים האחורי של הגופה, שם ראיתי מקודם
חתיכת נייר מבצבצת, בתקווה למצוא שם כתב יד שאוכל להשוות לזה
שבחלקו התחתון של השלט.
פתחתי את הנייר שקופל היטב, ולרגע אף התרגשתי: על הנייר נכתב
בכתב עצום שכיסה את רוב שטחו, בטוש אדום: "10 קופיקות".
השוויתי את הכתב שעל הנייר לזה שעל המקרר. להפתעתי, הם היו
שונים - אך דבר זה לא פגם בהתרגשותי כי אם להפך - הוא העצים
אותה, ברומזו על מורכבות התעלומה שמאחורי הרצח הזה.





גברת אגוזים הלמה בכתפי בעזרת זרועה העצומה וצווחה: "תן לי
להכנס!" ואף הוסיפה: "נחש!".
הייתי אז שעון בגבי אל המשקוף השמאלי של דלת הכניסה לדירה,
לוחץ כנגדו את רגליי אל המשקוף שבצד השני בנסיון נואש למנוע
מגברת אגוזים הרוטטת לעבור דרכי.
נדמה כי העובדה שבדירה שמולה בוצע רצח, הסעירה עליה את דעתה.
לא יכולתי שלא להאשים אותה. סליחה, לא יכולתי להאשים אותה.
הסיטואציה אף הזכירה לי פתאום, בצורה מסלידה, מקרה מעברי שעד
לאותו רגע חשבתי שנשכח כמעט לגמרי:
היה זה כשהייתי בן 6. גרנו אז בדירה דומה לזו של גברת אגוזים,
כשטרוריסטים מארגון שנקרא "צל" פרצו לדירה ממול כחלק ממסע
האימונים שלהם וריססו בכדורי עופרת חסרי רחמים את כל הנוכחים
בדירה - ביניהם אמי, אבי ואחותי התאומה, שהיו אז נסובים סביב
השולחן למשחק "רמיקוב" מרגש.

לאחר שוידאו הריגה בכל הנוכחים הם פרצו בצחוק גדול. זכרתי איך
הצצתי דרך חור המנעול של דירתנו וראיתי את כתמי הדם המתרחבים
לאיטם, ואת הגופות וחלקי המוחות וחלקי המעיים המפוזרים, שהיה
ניתן להבדיל ביניהם רק בעזרת ניחוש. הם היו מונחים על הרצפה
במין סדר שהיה בו אי סדר מופלא. זכרתי גם את הצליל הרם שנשמע
כשהרוצחים המתועבים השליכו את אקדחיהם על הרצפה ונעלמו במסדרון
תוך קריאות חזיריות בשפה שלא הבנתי.
זכרתי גם שבעקבות המקרה הזה נדרתי נדר להיות בלש משטרה ולחקור
מקרי רצח - אולם לפתע נהייתי מודע לכך שכל המחשבות הללו מסיחות
את דעתי מן הבשר הלבן המידלדל שחבט בי - וכך נהיו הן רק דבר
נוסף בו עליי להיאבק.

הישועה באה מעצמה. גברת רוקטנברגר מהדירה השכנה, שק בשר גדול
אף יותר מגברת אגוזים, הופיעה במסדרון בצעקות אילמות ומשכה את
גברת אגוזים אליה.
בעוד שתי פרות האדם האבסות הללו מוציאות את הנוירוזות שלהן זו
על זו, הייתה לי שהות מספקת כדי לסגור את הדלת, לנעול אותה,
ולהישען עליה בגבי תוך שאני פולט אנחת רווחה.

אך מראה התרנגולות המפוטמות המפטפטות מן המסדרון סירב למוש
מזכרוני... לפתע נזכרתי במקרה מעברי שעד לאותו רגע חשבתי שנשכח
כמעט לגמרי:
הייתי אז בן 10 וגרתי בחווה של משפחתי המאמצת בטקסס.
הייתה זו שעת ערב מאוחרת, ביום שגרתי בו השמש נעלמת ומאפשרת
לאורה האחרון להתפזר על פני השמיים הנרחבים בשלל צבעים, ביניהם
כחול, ורוד, אדום וכתום. להקת ציפורים נודדות בדיוק התרוממה אז
מן האגם בחלקה האחורית של ביתנו, בינות לקני הסוף והתלתן
המתוק.
כל כך חזק וקסום היה ציוץ הציפורים, שבתחילה הוא הסתיר מאזניי
רחש מסתורי שעלה ממקום מוזר בשמיים. לא חלפו שניות ספורות
ואותו רחש מוזר מילא את החלל, כמעט מפוצץ את אזניי, פיזר את
הציפורים לכל עבר ופוצץ את ביתי, שהיה אז 200 מטרים ממני במעלה
הגבעה, לרסיסים.

זכרתי איך ראיתי את ראשו הערוף של אבי המאמץ ניתז באיטיות רבת
רושם וחן מן החלון המנופץ, אוסף חתיכות זכוכית בדרכו, נוחת על
כר התלתן המתקתק שבחוץ ומתגלגל מספר פעמים, עד שנעצר.
לא ידעתי אז מה היה אותו רחש מוזר שחיסל את כל עולמי החומרי
(מלבד גופי והבגדים שלבשתי אז), אך בדיעבד - ובעקבות הסברים
נמרצים של השוטרים, למדתי את האמת: זה היה מטאור.

קוטרו היה 10 מטרים בלבד, ולכן הוא העלה באש באורח פלא רק את
ביתי, ואיתו את כל משפחתי המאמצת. נזכרתי איך בעקבות המקרה הזה
נצטרכתי למצוא משפחה מאמצת חדשה, וגם איך באותו ערב אכלתי לחם
עבש עם חומוס בתחנת המשטרה, כשחזירי האדם הצוחקים צופים בסרט
פורנו, בכיכובם של כלבים. כה דוחה הייתה הדרך בה חדר הכלב אל
האישה המסכנה, שנשבעתי לעצמי כי לעולם לא אשתתף או אביים סרט
פורנו.
שתי תרנגולות שמנות שעמדו לידי אז, באותה שנייה, על כר הדשא
המוריק של גבעות ווטרהיל בטקסס - היו הסיבה שנזכרתי לפתע בכל
הקטע הזה.





צעדתי בזהירות אל תוך המעבדה לזיהוי פלילי כשבידי השלט והפתק,
בתקווה למצוא על אחד מהם טביעת אצבע או שארית צואה חשודה
שתעזור לי למצוא קצת של חוט להיאחז בו בחקירה.
המעבדה הייתה נקייה ביותר. גם רגליה של הבלשית במעבדה היו
נקיות ביותר. נקיות וחלקות. וארוכות. כך לימדה אותי בעזרת
חצאית המיני הכתומה הקצרצרה שלה. היא הייתה יפהפיה.

הסמל שלי סיפר לה מבעוד מועד על בואי והסביר לה כל שהיה נחוץ,
כך שהדיאלוג בינינו היה קצר וקולע:
"דרק שארפ", אמרתי לה.
"ברד ליף", היא ענתה.
"הנה הדגימות."
"תודה."
"להתראות."
לא היה לי ספק כי היא ציפתה לראות אותי שוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגנים.
אפשר להתפרנס
מזה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/05 23:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי ברונפנברנר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה