לעיתים קורה שמכה בי אותה חוכמת חיים בלתי מובנת ,לא מובן מעין
היא צצה ולא ברור לי אם היא אפילו שייכת לי בכלל, וגם לא ברור
לי לאן היא נעלמת לפעמים ,ובאותם רגעים שהיא נעלמת חוכמת החיים
הזאת
אני מתחיל להתנהג בצורה הכי טפשית שאפשר,אפשר לומר שאני הכלאה
מוזרה בין חוכמה לטיפשות וכל החיים שלי מתנהלים בין שני הקטבים
האלו במין איזון מרגיז שאני אפילו לא מוצא לו שם.
אני מרגיש שאני צופה בחיים שלי מבחוץ כאילו הגוף שלי עושה את
הפעולות ואני מסתכל עליו מהצד ובודק מה לא בסדר, רק בצורה כזאת
אני מצליח להסביר למה חיי לא מתנהלים לפי מה שאני רוצה.בוודאי
קרה לכם לא מעט שחלמתם שרגע מסויים בחיים יגיע וכשהוא לבסוף
מגיע אחרי המתנה ארוכה וציפייה ארוכה עוד יותר אתם לא מצליחים
לחיות את הרגע עד הסוף אלה מרגישים שזה קורה למישהו אחר ועד
שמבינים הרגע חולף ומה שנשאר לנו זה רק טעם בפה משהו כמו
פירורי חלום כאילו אם היינו מספיקים לתת עוד ביס במה שקורה
היינו שבעים. והתוצאה מכל זה היא תחושת רעב תמידית.
רעב- משהו שגורם לך לעשות הכל כדי לספק מזון לגוף.אחרי שהמזון
מתעכל שוב מתעורר רעב וכמה שזה טריוויאלי, עד סוף החיים שלנו
הרעב גורם לנו לחפש מזון..בימי קדם באמת חיפשנו מזון,נאלצנו
להרוג במו ידינו ולבשל ולנקות על מנת לאכול צהרים סך הכל,ועם
שכלול הטכנולוגיה כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה פחות או יותר
לדחוף משהו למיקרו ולאכול.דוכני מזון מגוונים מפוזרים בכל מקום
ופינה בעולם ואלה אם כן אתה חי בעולם השלישי, רעב סביר להניח
הוא לא אחד הדברים שנמות בגללו.
אבל יש עוד סוג של רעב- הקול הזה בתוך הראש שטוען כל הזמן
שמשהו לא בסדר וגורם לנו לחשוב שלא משנה מה יש לך בחיים זה אף
פעם לא יספיק גם בזמן שאנחנו מספקים מזון לרעב הנפשי הזה נראה
כי הוא לא מפסיק לנוח וגם הוא מלווה אותנו עד סוף ימינו.
כל אחד נותן שם אחר לרעב שלו-מישהו חולם להפוך את העולם למקום
טוב יותר ומישהו אחר חולם איך להרוס את העולם מישהו קם ואומר
שזה רעיון טוב להיות נחמד אחד לשני ומישהו אחר מסמר אותו לצלב
בגלל זה . ככלות הכל כנראה שזה לא היה רעיון כל כך
טוב..בימינו, אני חושב שלהיות נחמד זה על גבול המוזרות.,בכל
חבורה יש את המוזר הזה שלא ברור למה הוא מנסה לעזור לכולם
ומקשיב לכולם ונותן לכולם, וכווווווולם מסתכלים עליו באיזה
חיוך עקום כשהמחשבה שעוברת בראש היא "איזה כיף תפסנו סנגר"
וסופו של הבחור המסכן שכולם יורקים לו בפנים והנחמדים באמת
יורקים לו בגב ואם הם ממש אנשים טובים אז הם סתם מסתכלים מהצד
ואומרים אוי איזה מסכן למה לעזעזל זה קורה.אני מהאלה שמסתכלים
מהצד וזה הופך אותי לבחור ממש נחמד.והעולם שלנו סובל את הכל
ואיכשהו מוצא את האיזון שלו בין החוכמה הגמורה לטפשות המושלמת
או שזה ההפך?חוכמה מושלמת וטפשות גמורה?הרי זה בכל מקרה לא
משנה אף אחד גם ככה לא שם לב להבדל. יש גם כאלה שטוענים שהכל
אשלייה,שכמו שאדם משוגע לא יודע שהוא משוגע אז גם מישהו שם
למעלה מסרב להודות שהמקום התחרפן ושהיצירה המושלמת התחרבנה
ואפילו די מזמן, למעשה מהרגע שאדם וחווה נכנסו לתמונה שזה אומר
מהרגע הראשון. כולנו, כך הם אומרים חיים באשלייה שהמקום שבו
אנחנו חיים זה מה שיש וזה מה שנורמלי. כשבעצם אנחנו המין
האנושי מין לא יוצלח שעושה יותר מדי צרות ועושה בושות לכל
הציוויליזצה וכמו ששמים חולה נפש בבידוד שמו גם אותנו בבידוד
חללי שלא נוכל להציק לאף ישות אחרת ביקום אחרי שימאס לנו להציק
אחד לשני.
מה שמזעזע בכל העניין שזה פשוט נשמע הגיוני. אתם לא חושבים?
אז תסבירו לי אתם מה לעזעזל קורה פה,רק שאני אדע סוף סוף,מי
נגד מי פה. פרנואיד היה אומר כולם בטח נגדי.נעים מאד אני
פרנואיד ואתה? |
