מונה גולד / מעבדות לחרות |
ורואה את אהבותיי ושיריי
חובקים אותי בעיניים פקוחות,
אני רואה את פניי נדלקים
ואחר כך עצובים וכבים,
כמו ילדה ששכחה את ילדותה
צוברת כוח, לחלחל לתוך עברי,
להיסחף אל המשקעים הקשים
הנעוצים בנוף ילדותי.
עדיין אני שומעת משהו מתוכי
המרעיד בקולו כמתרצה,
בשעת בוקר מוקדמת, עם השכמתי,
ואינני יודעת
מהו המינון המדויק
שטוב שיחלחל לפרוזדורי לבי
ולנימי מוחי,
כדי שוב, מחדש, הכל להתחיל
ולמצות את רוב האפשרויות.
להימלט מעבדותי
אל חרות נפשי.
04/04/04
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|