אני יודע שאני אמור להיות מאושר. באמת שיש לי כל מה שביקשתי.
קצת שקט, מקום משלי, עבודה חדשה, אנשים יפים והמון בדידות.
לשם אני אף פעם לא אחזור. ההדמיה הזאת לא עלתה בהצלחה. הבנתי
ממה ברחתי וזה עשה לי טוב שאני יכול להפסיק לברוח. אבל יש
דברים שלא קשורים, באמת שלא... דברים שהם בילד שאין בתוכי ומהם
אני לא יכול לברוח, רק איתם אז הגעתי להבנה התודעתית שיש צורך
בשינויים. בלי חוגים, בלי סמינרים ובלי ספרים רבי מכר על החיים
ואיך לארגן אותם יפה על מדפי ''איקאה'' המכוערים. אבל כאן
טמונה הבעיה. הסוד הגדול שלי שאין לו צורך במניפסט.

אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני כבר לא יודע איפה אני עוד
אגמור. מישהי אמרה לי לקחת את הדברים לאט ובקלות כי בסופו של
דבר הכול עוד יסתדר ותהיתי למה היא התכוונה בזה. בסופו של איזה
דבר והאם הדבר הזה רחוק או קרוב כי אני לא יכול עוד שנייה, כי
עוד דקה ואני קופץ... חלון גדול וקומה ראשונה. אבל בטון זה
בטון והוא לא מברך כל מי שבכוח מנסה להיפגש איתו.

אז אני מחליט בגלל או הודות לפחדנות העצומה שלי מבטון גם ברצפה
וגם בשמיים מעליי, שיש צורך בללחוץ על ''רענן'' ולהתחיל מחדש.
הרי ברחתי מחצי צרותיי אז מה כבר נשאר? לברוח עוד קצת? אז
יצאתי לכל מקום ונפגשתי עם כל אהבה עיוורת אפשרית ונשאר בי עוד
מקום למפגשי חברה ולדיבורים אל תוך הלילה על איך וכמה ולמה
ומתי תהיה כאן ראש ממשלה אישה, כי כולנו בצורה כזאת או אחרת
מתגעגעים לגולדה. ואז כולם מביטים בשעון והולכים. ואז אני נשאר
לבד עם הגעגועים לגולדה על המרפסת החדשה שלי, זאת שאליה ברחתי
מהעבר ומהשורשים הנבולים שלי ומולי בניין יפה. כמה שאני אוהב
אותם גבוהים ומבריקים. מלאים בסיפורים קטנים-גדולים על האנשים
שבפנים וזה עושה לי טוב לדעת שהם לא רואים אותי ולא יודעים על
הבריחה שלי, אבל אני יודע על כל הבריחות שלהם ויש עוד מקום
להישארות. ופתאום אני מבין שאין לי לאן לברוח יותר ודברים,
למרות שהשתנו, לא תרמו לבדידות הזאת ולפחד להתנדף כמו המכשפים
בסדרה הזאת עם האחיות שבכל פעם פשוט אמרו את המלים הנכונות ואז
הרעים פשוט התנדפו והכול היה טוב ויפה.

אז עכשיו אני עם הבדידות הזאת וההבנה שמלים - עדיף להן השקט
והציפייה ולפחות אני יודע שיש לאן... שמכאן אין צורך לברוח, רק
לעצור ולנשום ולראות את הדברים אחרת. אולי יום אחד אני עוד
אפרסם את דבריי ברב מכר על החיים ואיך לארגן אותם יפה-יפה ועד
אז גולדה תהיה שוב ראש ממשלה.