ברק סגול האיר את השמיים, צלליות חשוכות בתוך האפלה מתרוצצות
למצוא מכסה, נחלים קטנים של גשם מלווים אותם במורד הרחובות.
רעם, והגשם מתחזק, אט אט הרחובות מתרוקנים מאנשים, מכונית
אחרונה נעלמת באופק, חתול קופץ לתוך פח אשפה.

שקט.

אבל לא שקט רגיל, שקט של סוף, שקט של הבנה.
רק טיפטוף הגשם - טיף טף טיף טף...
מתגבר ומתגבר...  אבל אין מי שישמע.
נראה כאילו הוא ימשך לנצח. ירד וירד ויציף את הכל.
ולאף אחד בעצם לא אכפת.
כי הגיע היום, וכולם כבר יודעים.
הגיע היום.

אותו יום שאחריו השמש לא תתמוסס לה מאחורי גלי הים, ותסגור את
היום.
אותו יום שאחריו אנשים לא יצאו מבתיהם לעולם, וישקעו בתוך עצמם
לנצח.
אותו יום שאחריו חלומות ישארו חלומות, מתנוססים באוויר במרחק
נגיעה.
אותו יום שירח יסרור לנצח נצחים ויטיל את זממו הלבן על כל
הארץ.
ואהבה לא תשוב ותפגין את חומה.

רק גשם.

ולאף אחד בעצם לא אכפת, כי הגיע היום, וכולם כבר יודעים.
הגיע היום, שאין יותר משמעות לחיים.