כשזה קרה, ענן כיסה את הירח.
וחושך כיסה את הכל.
היא הביטה סביב.
ריקנות.
אט אט אור שחור מילא את כל גופה.
לפתע היא נפלה על הקרקע בחבטה, מלמולים משונים יצאו מפיה, לא
ברור אם צחוק או בכי.
תזוזות לא ברורות.
מצמוצים.

הבנה.

זה נגמר - היא חשבה ומחשבות אובדניות מלאו אותה.
דמעות הופיעו בעיניה.
זכרונות.
זולגות אט אט באפלה, ממיסות אותה.

המגרש ריק, והיא לבד.
החשכה נהיית עמוקה מרגע לרגע.
רק צללים.

אבל זה לא נגמר - זה רק ממשיך אחרת...
בלחישה.