הגיע הסוף לכל שירי הפואנטה שהחייתי
דם המתים מעולם לא היה כל כך אדום
כמו פניי, כשהחלטתי, כשאמרתי מילתי
על גורלם של שיריי שחרצתי פתאום
הגיע הסוף לאחרית מפתיעה וכואבת
למוסר שהטפתי בקורא עם הסוף
אהבתי אותם, ואמנם, עוד אוהבת
אך ליבי עייף משירים שצריך לעטוף
פגיעה וחשופה כמו ספר ישן
שמגיע יום דינו בל"ג לספירה
פוחד שאת כל תוכנו ישרפו בעשן
אך עם זאת הוא נשען על מדפי הספרייה
אל הדין שערכתי כמושבעת יחידה
הגעתי בעקבות הצינורות שבגוף
כשעלו בהם המים יתר על המידה
החלו לוחצים ואיימו בפיצוץ
אז נכנעתי, נפלתי שבורה וכואבת
אך גם מחוזקת, בוגרת וזקופה
אמנם, בלית ברירה תפקדתי כשופטת
אך הבנתי שזוהי סופה של תקופה
אין כאב לא רגיל, גם אם הכתיבה כך נותנת
תחושה שהכל מר, ויש בי דמעות
זה נכון שבפנים אני קצת מתעצבת
אך באמת אני מחייכת בכתיבת אלו השורות
הגיע הסוף לכל שירי הפואנטה שהחייתי
יחד עם כל הסודות
הגיע הסוף להירקב בתוך ביצה שיצרתי
הגיע זמן לחיות. |
