חווית המוות הראשונה שלי הייתה כשהייתי בן 14.
הלחץ על חיי היה עצום, ושרירי הלב שלי החלו קורסים אל מול
הלחץ.
החיים שלי היו דפוקים מכל בחינה:
החבר שלי זרק אותי, ההורים שלי שנאו אותי.
הייתי לבד, לבד, לבד.
לא ידעתי למי לפנות ומה לעשות
הרגשתי איך אני נגמר, וזה כאב, זה כאב נורא.
יום אחד קמתי בבוקר והחלטתי שאני לא יכול להמשיך יותר,
אני הסתכלתי במראה, אין לכם מושג כמה שנאתי את מה שראיתי.
הטחתי במראה אגרוף, היא לא נשברה, אבל זה כאב.
אז ירקתי עליה, וטרחתי לנגב...
לא הלכתי לבית הספר באותו יום, הסבל הרג אותי מבפנים
ואל תבינו לא נכון, אני תלמיד חכם, אני בכלל בנאדם חכם.

מאז שהייתי קטן הייתי אוסף ומתעניין בכל סוגי הצמחים, גידלתי
המון צמחים וגם אהבתי את זה.
ידעתי בדיוק איזה מהצמחים רעילים, מאיזה מפיקים תרופות, מאיזה
מכינים בשמים...
באותו יום קטפתי עשרים ושבעה עלי כותרת של אצבעונית מהחצר שליד
הבית, והתחלתי לכתוש אותם עד שכל מיץ שהיה בהם, נסחט.
צבעו של הנוזל היה סגול - אדמדמם, והוא היה צלול לחלוטין.

את הנוזל מזגתי למבחנה קטנה, והנחתי על השולחן שבחדרי.
מאותו רגע הרגשתי את השטן והמלאך נלחמים בתוך הלב שלי על הנשמה
שלי, שכבר השחירה ממילא...
ידעתי מה אני צריך לעשות, פשוט ידעתי.

העברתי את אותו היום בבכי ואבל, על מרותו של הגורל, וזלזולו של
אלוהים.
בערב, הושטתי יד אל המבחנה, החזקתי אותה עשר דקות תוך כדי שאני
מתפלל.
לא בכיתי, רק הלב שלי דימם, ודימם חזק...
פתחתי את המבחנה שהייתה פקוקה במעטה שעם.
רעל האצבעונית זעק את שמי, הוא רצה שאני אשתה אותו
קירבתי את המבחנה לפי, ועצמתי עיני, חיכיתי רגע.
דמיינתי את הרגע בו נשמתי תימלט מערובות עיניי, את הרגע בו
ליבי ישותק במכה, את הרגע בו כל שריר בגופי ימות, לנצח.

התחלתי ללגום בתאווה את תוכנה של המבחנה, הרעל היה מאוד מתוק.
עכשיו, נותר רק לחכות.
אחזתי את המבחנה בחוזקה עד שהתפוצצה בידי, דיממתי, חייכתי
הרעל ירד במורד גרוני, אל קיבתי, המעכלת את החומרים הרצחניים,
וסופגת אותם לתוך מערכת הדם שלי.
הרגשתי כבר את הרעל זורם בעורקיי, הרגשתי אותו מטפס, מתקרב
לליבי.
הרעל הגיע ללב.
הלב שלי מפסיק להתכווץ,
הוא עכשיו שותק, ואני כבר לא שמעתי אותו פועם יותר.
נפלתי על הרצפה כשעיני פתוחות, מנסה עוד לעכל את מה שקרה,
ביודעי שנותרו לי עוד מספר שניות עד שאנפח את נשמתי.

חייכתי בשניות האלה, ידעתי ששום דבר כבר לא יכול לפגוע בי
עוד.

כבר לא כאב לי יותר.