לפי שנים רבות החליט נשיא אמריקני אלמוני שהוא יהיה הראשון
שישלח אדם לשמש.
הוא הזמין את ראשי נאס"א שבישרו לו בצער שהדבר בלתי אפשרי.
הם הסבירו לו איך שום טיל שקיים לא יכול לעשות את המסע הארוך
ולחזור,
הם הסבירו לו איך שום חומר שקיים לא יעמוד בחום הכבד שקיים
בקרבת השמש,
הם הסבירו לו שאין דרך להגן על שום אדם מפני אותו חום,
הם גם הסבירו לו שלאותו אדם ולאותו טיל לא יהיה שום סיכוי
להשתחרר מכוח הכבידה העצום של השמש.
הם גם הסבירו לו שמבחינה מדעית אין צורך אמיתי כרגע בטיסה
מאוישת לשמש.
הנשיא האמריקני, שהיה אדם שקול ביותר, הקשיב להם בכובד ראש.
כאשר סיימו את דבריהם הוא הודיע להם שיש להם שלוש שנים בדיוק
להנחית אדם על השמש, או שיאבדו את מקום עבודתם וישפטו במשפט
צבאי.
הוא הודיע להם שהיות והוא לא מדען, אין חשיבות בעיניו כיצד
יתגברו על הבעיות, כל עוד יעמדו בלוח הזמנים שהוא הציב.
כשהמדענים יצאו מחדרו הם קראו לו מטורף. הם רצו לעיתונאים שגם
הם בתורם קראו לו מטורף.

מצב הנשיא בסקרים התמוטט בין לילה, ונשמעו קולות בממשל שקראו
להדיחו.
אך היות והנשיא סירב לחזור בו מדרישותיו, בטענה כי אם לא יהיה
בכך תועלת, גם לא יהיה בכך נזק,
החלו טובי המדענים בארה"ב לחפש פתרונות שיאפשרו את שליחתו של
אדם לשמש.
הם פיתחו חומרים שבתיאוריה היה להם סיכוי כלשהו לעמוד בחום
הרב.
אח"כ מהחומרים האלה הם בנו טיל שמופעל באמצעות חומרים
רדיואקטיביים במקום הדלק הרגיל, טיל שגם יוכל לעבור את המרחק
וגם לא יתפוצץ בקרבת השמש בגלל החום.
אבל המדענים לא הצליחו לפתור את הבעיות העיקריות:
הגנה על האסטרונאוט, ובריחה מכוח הכבידה של השמש.

לאחר שנתיים ותשעה חודשים סוף כל סוף הגיעה פריצת הדרך
המיוחלת.
המדענים נשמו לרווחה. הם התקשרו לנשיא ובישרו לו כי הם הצליחו
וכי יעמדו בלוח הזמנים שלו.
שלושה חודשים מאוחר יותר הכל היה מוכן. הטיל היה במקומו,
והנשיא ישב יחד עם ראשי נאס"א במסיבת עיתונאים שנערכה במקביל.
פרטי המשימה לא נחשפו לעיתונות לפני כן, מעבר לכך שזו תהיה
טיסה מאוישת לשמש.
הנשיא בירך את ראשי נאס"א על שעמדו במשימה הבלתי אפשרית שהציב
להם. ראשי נאס"א בירכו את הנשיא על גדולת הרוח שלו והחלו למנות
את ההישגים והתגליות שנבעו מהמשימה הזו.
לאחר השיגור המוצלח קיבלו העיתונאים רשות לשאול שאלות.
השאלות הראשונות היו שאלות התחנפות רגילות למעמדים שכאלה.
לאחר מכן ביקשו העיתונאים לדעת את שם האסטרונאוט. שמו היה ג'ו
סמית'.
הדבר הבא שביקשו העיתונאים לדעת זה מתי הוא יגיע לשמש. זמן
ההגעה המשוער לשמש היה כשלושה שבועות.
ואז שאלו העיתונאים מתי יוכלו לדבר עם האסטרונאוט. התשובה לכך
שהיות ועלות הטיל החדש הייתה גבוהה מהמצופה לא הותקנו בו
המערכות המתאימות לשיחה עם עיתונאים.
השאלה האחרונה באותה מסיבת עיתונאים הייתה מתי ישוב ג'ו סמית'
לכדור הארץ.
לאחר שנשאלה השאלה השתררה דממה בחדר. הנשיא נראה קצת נבוך
וראשי נאס"א הסתכלו אחד על השני בחוסר אונים.

לבסוף ענה אחד המדענים על השאלה:
"לפני שלוש שנים הציב לנו הנשיא משימה. הוא הורה לנו להנחית
אדם על השמש. באותה תקופה אנחנו היינו בטוחים כי הדבר בלתי
אפשרי. בעקבות התעקשות הנשיא התחלנו בתהליך ארוך של פיתוח
ומחקר שהביא לפריצות דרך בלתי רגילות במדע החלל. ההמצאות
והגילויים שנעשו בדרך יכניסו לנאס"א ולקופת המדינה מאות
מיליארדי דולרים בעתיד הקרוב. אבל אתם צריכים להבין. אין דרך
שבה אדם חי ינחת על השמש. החום פשוט גבוה מדי ואין שום דרך,
לפחות כיום, להגן עליו. אפילו הטיל שבנינו לא יצליח להגיע לשמש
עצמה אלא רק קרוב מספיק כדי להישאב על ידי כוח הכבידה שלה.
כאשר הטיל יתקרב יותר מדי לשמש הוא יתפרק לחתיכות. הנשיא דרש
מאתנו להנחית אדם על השמש וכך יהיה. שרידיו של ג'ו סמית' שמת
לפני שלושה ימים בתאונת דרכים, ותרם את גופו למדע, ינחתו בעוד
שלושה שבועות על השמש ושם הם יישארו. אני רוצה להודות לכם על
שבאתם ולנשיא, שהיה הגיוני מספיק כדי להבין שעמדנו בכל
דרישותיו. תודה רבה."

ומאז ועד היום לא העלה על דעתו אף נשיא אמריקני לשלוח אדם אל
השמש.