הלילה תקבור את גופת הבושה
שהייתה חייה בתוכך
כעת היא נדרסה,
כמה חיכית למותה.

לפעמים זכרון הוא כואב מהרגש
תודה, עוד לא שכחת.
לעולם לא תדע מה היה עוד קורה אילו לא פגשת בה.

עיניים נוצצות מבריקות יש לך
כמה שאתה  מכוער
כשאתה בוכה
כשאתה הוזה
את דמותה.

וקיווית יותר משרצית, להיוולד מחדש
כאורו של השחר המפציע כל בוקר
אל תחכה לטוב, אם כי הוא יגיע בשעתו
אחוז במטאטא ונקה את הכאב לאשפתו

אל נא תסתער על אימת הזכרון
אילו גם בכל הכוח, הוא לא יפרח ממך לעולם
התגבר על האמת הבדויה,
על האמת המרתיעה,
נסה שנית להבינה, אל נא נסה לגרשה.

אתה שכה רצית להיות נאהב
אל נא תסלק את רגשותייך העזים
אתה שחדלת לדבר בשפת התמימות
אל נא תשכחה לעולמי עולמים,
יום אחד תזדקק לה, זכור זאת, ביגון קודר או בשמחה רופפת.