יום אחד הקול שלי
יהיה מספיק גדול
אני אוכל לצעוק במלוא גרון
במלוא שתי ריאותיי.
יום אחד תשמע אותי
בכל הרחובות
קוראת בשם שלך-
איך בלי בושה, הרסת את חיי.
בשתי ידיך ערפל כבד,
שקולים על המאזניים-
אהבה והכאב,
הם בועטים בתוך בטני...
זה תינוק שלא יודע
מה טבעו של העולם,
כמה דבר כזה קרוב
הופך לכל כך אכזרי.
ובתוכי אתה תמיד שלם
תמיד מוכן לסגת,
בתוכי אתה תמיד קרוב
תמיד יותר מדי.
בתוכי אתה מזיל דמעה
כשאכרע ללדת
כשאביט בך אתה תשכח
אני אמרתי דיי.
יום אחד הקול שלי
יהיה מספיק גדול,
אוכל לשרוט על הקירות
אוכל לחרוט בלשוני.
כל המילים אשר צברתי בתוכי
הן גוש של אבן,
כמו גרגיר של חול הקים צבא
עמוק בתוך גרוני.
אם הצבא על קיבתו צועד
אני עכשיו בוערת,
רעבה לראות את השחרור
מעבר לגדרות
זו אנורקסיה של ההמונים
אשר טובעים בכעס,
ואני בין זרועותייך
ונפשי בין הקירות.
ובתוכי אתה תמיד שלם
תמיד מוכן לסגת,
בתוכי אתה תמיד קרוב
תמיד יותר מדי.
בתוכי אתה מזיל דמעה
כשאכרע ללדת
כשאביט בך אתה תשכח
אני אמרתי דיי.
|
