מהססים לגביי,
חוששים מפניי,
כך הייתי רוצה אתכם.
את כולכם, בשלמותכם.
עומדים מולי, עם פה פעור וכמעט ולא מוציאים מילה.
מביטים אך לא נוגעים.
ואני, אני אתכם לומדת, אף על פי שכבר למדתי.
בוחנת בסקרנות, וצועקת.
מצחקקת בנימה מחנכת.
מעליכם, כך הייתי רוצה את דמותי שלי איתכם.
אוחזת במקל בידי השמאלית ומכה. מכה חזק על ליבכם.
כמה שאתם סובלים.
יחד עם כל כמות כאבכם אתם מעריכים כל תכונה שבי.
והייתם, הייתם רוצים רק לחבק, רק לדעת ורק לגעת.
לגעת מתוך רגש וחיבור נפשי, לא מתוך משיכה פיסית שכזו.
מדברים אליי, כה חלש,
מבוהלים להגביר את עוצמת קולכם.
אתם יודעים שרק בצורה הזו טוב לכם, ואתם משתוקקים,
משתוקקים לאהבתי.
אנוכי אהבתכם, משאלה שטרם התמלאה,
חלום שטרם התגשם.
מפחדים ממילותיי,
מתרגשים מקול צעדיי,
רוצים ואילו רק אליי,
כך הייתי רוצה אתכם, את כולכם, בשלמותכם.