לירן,
חיכינו שתחזור משבוע החופש שלך, סירבנו להאמין שבאמת נהרגת.
עברה שנה - ולא חזרת, ואנחנו עדיין מסרבים להאמין.
למרות הזמן, אנחנו לא באמת מבינים שלא נראה אותך יותר ושלא
תחזור לעולם.
אנחנו מתגעגעים ל"בוקר טוב" החייכן הזה שעמד פעם בש.ג, לטוב
הלב, לעזרה, לחום.
לירן, היית כל כך מאושר כשהגעת אלינו ליחידה, פתאום הכל הסתדר
לך ומה שרצית קרה.
קיבלת תפקיד שאיפשר לך ללמוד תוך כדי שירות, ולא פעם בראיונות
אמרת שסוף-סוף אתה מרגיש שאתה עושה משהו עם החיים שלך.
אך פתאום, בשניה אחת, מבלי שאף אחד יזהיר אותך או אותנו, הכל
נקטע, נעלמת...
רגע אחד קטן שינה את הכל, וכלום לא יחזור להיות מה שהיה.
ואנחנו נשאר פה עם הגעגוע הזה לעולמים, כי, לירן, אנחנו כל כך
מתגעגעים!
איבדנו חייל למופת, אך מעל הכל איבדנו בנאדם מדהים, איבדנו
חבר.

אוהבים אותך לנצח.

טקס האזכרה לזכרו, שנה.
2/3/05