מרק בטטה מונח דומם בצלחתו, מתקפא כתום סביב לעירית הקצוצה
שבכיפתו.
לחם הבית מתקרר אף הוא, אותו לחם בית שאת מזמינה במקום הזה
"למי שאת אוהבת במיוחד".
פרצופים שאת עושה שאף פעם לא עשית. יש בהם משהו טראגיקומי.
מעולם לא היית כל כך מלאת הבעה.
מלצרית שרוקדת במבוכה כשני מטרים מהשולחן, רוצה ללכוד את מבטנו
שיאשר לה להתקרב. רוצה ללכוד את מבטינו שיאשרו לה להתקרב.
אני בוכה וצוחק חליפות. עניבות של מבוכה יורדות מעיני. חפתים
של קירבה בשתי ידינו הקרובות, חגורות של בדידות באלו הרחוקות.
ממחטות עם שם המקום נמעכות בעשרותיהן, משלמות את המחיר.
שקית טייק אוויי עם לחם הבית ושלושת הרטבים.
מושב ריק אחד באוטובוס 353 מראשון לשדרות.
חתול לבן, צמרירי, מצטנף בזנבו בחשכת הלילה העזתי.
לכל מנויי המצטברים- סחתיין עליכם!
עוד 6 שעות אני מתחיל לצלם (לביים בתכלס), ת'סרט שלי ("אנחנו
חייבים למצוא לו שם", התסריט נמצא בדף שלי, רק שאני מצלם דראפט
הרבה יותר מתקדם), 5 בבוקר ומרוב בלאגן אני לא מצליח ללכת
לישון (ותאמינו שאני צריך). אז רציתי להגיד לכם שממש כיף להכנס
לדף הזה שפתחתי לפני 4 שנים ולראות את מספר המנויים גדל
בהדרגה...
ושימו לב גם לשיר החדש בפינת האקטואליה, בדף הראשי, וזהו.
לילה טוב וחלומות פז.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.