אז מה שלומך ילד?
עוד לא עייפנו מתלאות?
בסך הכל עברנו משוכות,
הרבה.
ילד,
בנפשי אתה שוכן.
עיניך השחורות מדברות מקולי.
על גדות התעלה הקרויה "סן מרטן"
דייגים מזדמנים מול סירות ה"פניש",
עומדים בין ציירים משועממים
ומהגרים כושיים מחוף השנהב
השורקים ברכות לפרוצות זולות.
הרובע העשירי בפריז
סוכרייה על מקל של העיר
מרכז "בנואה-מאלון",
חלון ראווה עלוב ומכוער
בצרפת רקובה בורגנית נובו-רישית.
טעם הכאב שהציף את לבך
מול יפי כה יקר
וריח הקרואסון האפוי בחמאה
מהול בבשמים מעוררי תשוקה.
ילד , אל תביט הצידה:
הן צדות מבטך, הזונות,
מבקשות לבתר את תומך.