סתם, פשוט סתם. כאילו לא עברנו כבר את כל זה בעבר...
אני יוצא מהבית לסיבוב, להוריד את האוכל, פוגש חבר ילדות
ומשלים פערים. מרחוק אני רואה את האהבה הראשונה שלי מטיילת
במושב עם בעלה. זהו ערב חג, עשרים וקצת שנים אחרי תקופת נעורים
מאושרת במושב שבו גדלתי.
אני חוזר לבית הוריי, נושק לילדיי הישנים בחדר שהיה שלי
כשהייתי בן גילם והולך לחדר שהוריי סידרו לי ולאשתי. אני עוצם
את עיניי ורואה את האהבה הראשונה שלי נעלמת עם בעלה לתוך המטע
בו אני והיא היינו נוהגים לממש את אהבתנו.
זהו חג ארוך במיוחד השנה, יומיים שמצטרפים לעוד שבת והבטחתי
לאבי שאנחנו נבוא לכל החג ולא ניסע באמצע כפי שאנחנו נוהגים
לעשות בשבתות הרגילות.
אחרי ארוחת הערב השנייה בחג המשמין הזה, יצאנו לטייל הילדים
ואני. אשתי תמיד הייתה עייפה מדי בשביל הדברים האלה. במרכז
המושב אני רואה אותה, יפה, נשית וסקסית מתמיד עומדת עם בעלה
ומשוחחת עם אחד מהחברים הישנים. אני מתקרב למעגל ומצטרף לשיחה.
השיחה בין כולם מחויכת ונחמדה. הייתי ממשיך לעמוד ולהסתכל עליה
כל הלילה אילולא ילדיי היו מושכים בבגדיי להמשיך את הטיול. אני
נפרד מכולם וממשיך בחוסר רצון ללכת. אחרי כעשרים מטר הסתובבתי
אליהם, להציץ עליה רק עוד פעם אחת. לתדהמתי ראיתי שהיא שמרה על
קשר עין איתי כל הזמן ובחטף הרגע הספקתי לקלוט תנועת יד ממנה
שאומרת חד משמעית שנתראה אחר-כך. המשכתי ללכת.
כשחזרתי לבית הוריי, השכבתי את הילדים לישון, לקחתי את חפיסת
הסיגריות שהייתה תקועה עמוק בתוך התיק שלי ויצאתי. הסתובבתי
במושב במשך שעתיים ולא ראיתי אותה. לבסוף החלטתי ללכת לעשן
במקום המסתור שהיה לנו פעם. היא לא באה.
למחרת נשארתי לישון כל היום. לא היה לי את הכוח לקום. הוריי,
אשתי וילדיי אכלו את כל הארוחות שנשארו בלעדיי. בלילה, אחרי
שכולם כבר הלכו שוב לישון קמתי מהמיטה, התקלחתי ויצאתי מהבית.
הסתובבתי ברחבי המושב באופן מעורר חשד, אבל לא היה אכפת לי.
לאחר ארבע שעות של הליכה בטלה, ראיתי אותה באה לכיווני. הלב
שלי פעם כמו פעם, הרגשתי פרפרים בבטן. כשהיא הגיעה אליי, שאלנו
אחד את השני בו-זמנית מה פשר מעשינו בשעה כזאת במקום כזה
וענינו אחד לשני גם-כן בו-זמנית "סתם". החלטנו להמשיך את הטיול
ביחד. לאחר החלפת מידע פשוט ורגיל אחד על השני היא הזכירה את
העבר, עבר עם עתיד אוהב ומקסים שנקטע לאחר שהתברר שהיא בהריון
והיא צריכה לעבור הפלה. בתור ילד קטן זה הבהיל אותי מאוד.
אספתי כסף ממי שיכולתי ועברנו את ההפלה ביחד. אחר-כך היא אמרה
לי שהיא לא רוצה לראות אותי יותר וכך גם היה עד היומיים
האחרונים. היא גם סיפרה לי שהיא לא מצליחה להיכנס להריון למרות
כל המאמצים שלה ושל בעלה, הרופאים אומרים שזה כנראה בגלל ההפלה
ההיא.
לאחר מספר סיבובים על הכביש ההיקפי של המושב הצעתי לה לשבת.
היא לא היססה והציעה ללכת למאגר, אותו מאגר בה איבדנו שנינו את
הבתולים בהיותנו צעירים. לא התנגדתי והלכנו. כשהגענו למאגר,
נגלה לפנינו מראה מדהים של מאגר מים מלא עד תום ומעליו משתקפים
שמים בהירים עטורי כוכבים בוהקים. התיישבנו על פיסת הבטון
היחידה במקום, "נחשון", כפי שהיינו מכנים בלי סיבה את אותה
פיסת בטון בתולית מפעם. אני לא יודע מה יש ב"נחשון" שגורם ללב
ולרגליים להיפתח אבל אחרי שהיא אמרה לי שהיא עדיין חושבת עליי
מדי פעם והלב שלה נפתח, לא יכולנו לעצור את עצמנו.
כששכבנו שם ערומים, תחת השמים הבהירים, מעשנים את הסיגריה
שאחרי, דיברנו על המצב שהוא לא הגיוני, ואמנם היה נהדר להיזכר
בעבר אבל שנינו אנשים נשואים ומה שקרה הוא חד-פעמי.
חזרנו כל אחד לבית הוריו. בצאת החג, נפרדנו מהוריי ונסענו אשתי
הילדים ואני חזרה לביתנו במרכז. כמה שאני שונא את המרכז, כל
התנועה והפקקים האלה עושים לי רע אבל אשתי לא מוכנה לוותר על
זה, פה היא גדלה, מה היא מבינה בחיי המושב, היא לא תסתדר שם
בחיים.
בינתיים עברו החגים, חזרתי לעבודה, לקחת את הילדים לגן, להתקשר
לאשתי לעבודה בדיוק בשעה עשר, אחרת היא חושדת שאני בוגד בה,
לראות חדשות וללכת לישון.
יום אחד, האהבה הראשונה שלי באה אלי לעבודה.
אשתי עזבה אותי, הילדים לא מוכנים לראות אותי, אני משלם לה
מזונות מופקעים, עזבתי את העבודה וחזרתי למושב. עד שאני אמצא
עבודה אני בא כל יום למאגר. לדוג.
יום יבוא ואני אראה את הילד השני שלי מהאהבה הראשונה שלי.
סתם, פשוט סתם. כאילו לא עברנו כבר את כל זה בעבר...