ואני, ששיריי אל אהובתי והיא יודעת-
האם, שאבוא להטביל גופי בתשוקה נוגעת,
תחייך אל עיניי מלב נרעש
או תותירני ביגוני הנשלט?
בלבי אני נושא אל אביב
עם שירה מתרוננת שלא תפסיק,
אך מחיי נוטפים ימים שחורים
כמתוך מסננת עם חורים גדולים.
האם יהיו עיניה לי כפנסים
בהם תעגוננה עיניי המתרוצצות בשבילים?-
התזמינני אל בארות נשיותה
ותאמר: בוא, לגום, קח נא...?
25/06/04
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.