שממעמקי לבי,
לפרוץ, היא חפצה,
כמו אותה תשוקה,
אולי ערגה... בטוח כמיהה,
לחוש בך קרוב אליי
להאזין ללחישותייך באוזניי,
לחוש בנשימתך המתקצרת
כאשר על גופי את מתחששת?
האם זו תשוקה או ערגה
לאחוז בך עוד שעה תמימה
לדחות הפרידה
עד הפעם הבאה,
להצמידך לגופי,
לקרב שפתייך ללשוני
ולחוש כגוף אחד חלק
הנע בתנועה כגלים שבים?
האם זו תשוקה או ערגה
אותו הרעב אלייך שאינו ניתן להכחשה,
להביאך אל פסגות ההנאה
במלוא אוני המוקדש לך בהוקרה
למען אהבתנו האסורה
אבל שאיננה נחבאה?
30/05/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|