פנינה אל / חורשים מבכים גשמיך |
בדידות משיאה הרים אל על
ארבע עונות הינן אך זיכרון התוגה.
עורקי העלים כבר אינם מפעמים
אגמים נקווים משכיחים זעקתם
גלים גלים אט אט נמוגים, משוועים אליך.
ואנוכי קמלתי אף אני.
הלא ציפור שבורת כנף אינה יודעת מעוף.
ולא תחוש כאבי תחת מסווה חיוך
או שמא שקופה אני לפנייך
ניבט ליבי ממעל
ממקום מושבך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|