אלי אל / שכרון |
של אהבה ראשונה,
זולג ונוטף
מבין רסיסי
התאנה
שעל שפתייך,
כמוסר ראשון
של תאווה
בת שנים.
רואה אותך
נקרעת
בנשימות אהבתך
הסובבות גופי,
בשלל מיתריהן,
בשיקוי בטנך
הפורץ לאיטו
מהזכרון
הישן
נשמר בטעם
משכר
המתופף בתופייך
פרחי תשוקתך.
ואנו
נשמות תועות
הקוראות דרור
למאוויי נפשן,
בלילה ההוא
בין אשמורת
לשחרית,
בטרם יפציע
הבוקר בשפע
טלליו
הזוהרים באור
חמדה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|