ואז היא הלכה.
הפיה הקטנה שלך,
עם האור בעיניים והמבט האוהב.
המלאכית העדינה שהשגיחה,
גם כשכבר נפרדו דרכיכם,
כשכבר אבדה בחייך נוכחותה הגשמית,
כשדחקה עצמה לשולי חייך,
כמעט שקופה,
בלתי מורגשת,
שומרת מרחוק,
שלא יאונה לך כל רע,
שתהיה מאושר.
לבסוף נאלצה לברוח,
מאש הגיהנום המאכלת אותך,
הקשה מנשוא,
השורפת והצורבת.
אך לא הספיקה.
שעון החול מתפורר לאפר,
הזכוכית נמסה,
הפיה נפלה למשכב,
מפרפרת אהבתה לאיטה,
גוססת, דועכת,
נעלמת כלא היתה,
מותירה אותך שוב לבדידות במישורי החיים,
כשאחריה ריק מהול בריח מתוק-שרוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.