מבעד לקיר זכוכית מרגישה אותך.
או האם זה השתקפותי שלי?
לא... זה אתה.
זה לא יכול להיות אחר מלבדך,
כי אני לא מרגישה דבר.
אני קרועה בין כעס לעצב
וליבי פועם ללא קצב.
מנסה לגרום לך לשים לב אליי.
מקווה שתראה שאני עוד כאן... אולי.
הזמן עבר
ואנחנו?
לא מדברים.
בקושי מחליפים מביטים.
ולך?
לא אכפת.
הרחק ממני אתה שט.
ואני?
נהיית אטומה.
לא רוצה לשמוע אותך.
לא מעוניינת לראות אותך.
למה?
בגללך.
כי אתה ככה...
סוגר את עצמך בפניי.
אז ביי.
שלום ודי!
לא אכפת לך, הא?!
ואתה עוד מתפלא ממה שאני עושה??
"זה יגרום לבלבול" אמרת!
"אל תעשי את זה" ביקשת!
והבלגת.
עברת הלאה.
טיילת לך בכל העולם,
אנשים רבים פגשת בדרכך המפותלת,
ואני?
עדיין מחכה,
שתשים לב,
שמישהי כאן בוכה.
מבעד לקיר זכוכית בוהה בך.
רואה איך את הידידות שלנו בזבזת.