.

נכנסה למסיבה בקומת קרקע מצחינה בבית הכרם.
כמאה איש מזיעים נדחסו לחדר המגורים המלוכלך שלמחרת עתיד היה
להיות מלוכלך אף יותר.
" אני עוזבת את הדירה המזופתת הזאת, אז שלבעל הבית המנוול הזה
תישאר דירה מה זה מלוכלכת", אמרה נינה.

כשנכנסה, ראתה מיד בפתח את העורך דין השמן הזה שתמיד פוגשים
בכל מסיבה וכבר חשבה שהמסיבה תסתיים בלא כלום ושתחזור הביתה
בעוד כמה רגעים לבדה.

"את רוצה לרקוד?" שאל אותה.
היה לו פרצוף די מטומטם.
הייתה צעירה וההורמונים שלה פעלו שעות נוספות. אפשר שמישהו היה
קורא לה נימפומנית ואפשר שאחר היה אומר שהיא אישה צעירה נואשת
וחסרת ביטחון.
נצמדה אליו.
גופו התעורר.
אמרה לו " יש כאן חדר אחר".
המוסיקה המשיכה לנגן והיא היתה בו בחדר האחר.
לקחתהו.
פניו המטומטמות מולה.
אמר לה :" יש לי דירה משלי בעיר".
אמרה: "נלך".
הלכה עימו.
איננה זוכרת דבר מן הדירה זולת המיטה ושהיה "ככה, ככה".
אבל חזרה עוד פעמיים שלוש ואולי ארבע.
היא לא זוכרת אם הוא התחתן תוך כדי או אחר כך.
אבל זה נגמר.
אינני חושבת שהיה לה על מה לדבר איתו.
אחר כך לא ראתה אותו שנים.
סיפרה שהוא התחתן עם איזו קיבוצניקית או מושבניקית או משהו
כזה.

יום אחד בשנות השמונים הלכה ברחוב יפו. עמדה לחצות את הכביש
ליד הרבנות כשמישהו אמר לה שלום.
הניעה בראשה. בשום אופן לא יכלה לזכור מאין היא מכירה אותו.
הוא התבונן בה.
כשחצתה את הכביש נזכרה: זה היה הוא.

אפשר שבבגדים התקשתה להכירו.