אין לי מה לומר כבר,
חוץ מלצעוק שום דבר לא נשאר.
המבטים האטומים לא עוזרים לי
רק גורמים לי לאבד את עצמי.
אני מרגישה איך מבטך עובר
מבקר, חותך ,ומשאיר בי רגשות
רגשות של גועל של סלידה,
וממני יש לי כבר בחילה.
אני רוצה להוולד מחדש,
להיות יותר יפה
יותר ראוייה לך ,
אך פתאום אני מבינה אני הופכת להיות כמוך,
שטוחה וחסרת בינה ,
לא יכולה להסתכל אל השונה היפה והעצוב שבי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.