[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ע. ו. בספורד
/
קונכייה

הוא היה באמצע שנת אחה"צ נעימה ומפנקת, כשהוא התעורר בבהלה
לרעשים מוזרים. הוא שמע פגזים אדירים מסביבו והרגיש איך כל
הבית שלו מיטלטל.

"מה זה? קונכייה?" הוא שמע בום על-קולי והרגיש איך הטלטלות
מתגברות. זה הרגיש כאילו שהוא  היה נדנדה ומישהו כל הזמן עמד
מאחורה ודחף אותו, התנועה המתמדת הזאת
קדימה-אחורה-קדימה-אחורה-קדימה-אחורה... זה הבהיל אותו והוא
הסתגר עוד יותר בתוך עצמו ובתוך ביתו הקט, החם והמוגן. הוא לא
ידע מה היה הדבר הזה בחוץ, אך הוא ידע שכל עוד הוא בפנים, זה
לא יכול לפגוע בו והוא מוגן.

"היי, יש שם משהו," בום אחר, שונה בתדרים שלו.

"חילזון? מגניב," הבום הראשון הרעים והרעיד את כל הבית. הוא
נצמד לקרקע כמה שיותר, לא מעז אפילו לחשוב על לתקוע את הראש
שלו בחוץ ולברר מה זה. הוא לא היה טיפש ויצר ההישרדות גבר על
הסקרנות הטבעית שלו. הוא הרגיש פתאום משהו מושך אותו למעלה,
מנסה להרים את הבית ואותו גם יחד. הוא נצמד יותר חזק לקרקע,
מסרב להיפרד מהאדמה הבטוחה. שרק ינסו לפנות אותו מהנקודה
הזאת!

"איכס, זה נדבק!" הבום הראשון אמר בגועל. הוא הרגיש את כל הבית
שלו רועד ונע מצד לצד, קדימה ואחורה, בניסיון נואש להרים אותו.
או אולי להרים רק את הבית שלו? שרק ינסו לבקע את המבצר שלו.
הבית שלו שרד חיות טרף רעבות שניסו לאכול אותו, אבל השיניים
שלהם נכשלו שוב ושוב מול הבית החזק והעמיד שלו.

"הוא ממש נותן פייט, הרכיכה הזאת," הבום הראשון צחק, ולפני
שהוא הבין מה קורה, הוא שמע קול פיצוץ אדיר פוגע בבית שלו. זה
היה איום חדש שהוא לא ידע איך להתמודד אתו ומה לעשות. הוא
החליט להסתכן והציץ עם המחושים שלו החוצה. הוא הספיק לראות את
האבן, לפני שהיא פיצחה לו את הראש. הוא מיהר להחזיר את ראשו
הפגוע פנימה, מבולבל ולפות בכאבים, דם ניגר מהפצעים שלו וכל
החושים שלו התחילו להתכהות.

"פגעתי בו!" קול צהלה הדהד, למרות שנשמע כאילו שהוא בא
ממרחקים.

"אתה לא עושה את זה נכון," קול אחר רטן, ולפי הויברציות של
האדמה הוא ניחש שהקול הדובר הרים אבן עוד יותר גדולה והזיז
אותה במהירות. הוא כבר לא הרגיש דבר מלבד הכאב ולא פחד יותר.
המחשבה האחרונה שעברה לו בראש הייתה - 'וזה עוד התחיל כמו בוקר
מעולה...' לפני שהאבן פיצחה את הקונכייה הקשיחה והרגה את
החילזון שבפנים.

שני הנערים הביטו בנוזל הדוחה המתפרץ בזרמים מהקונכייה, נוזל
שהיה פעם חילזון. אחד מהם דחף את האצבע לקונכייה ורוקן ממנה את
היצור המת. הוא מיהר לנקות את היד שלו על מכנסי הג'ינס
המשופשפים שלו, לפני שבחן את הקונכייה מקרוב.

"מה אתה אומר?" הוא שאל את חברו והרים את הקונכייה לבדיקה
מעמיקה ומקיפה.

"סתם קונכייה מכוערת,"אמר חברו בבוז. "עזוב אותך, בוא נלך כבר.
יש משחק כדורגל בטלוויזיה." הוא פנה והתחיל ללכת במורד הרחוב.
הראשון העיף מבט אחרון וחטוף בקונכייה, משך בכתפיו וזרק אותה
לאחור, כשהוא ממהר להדביק את חברו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ירדנה: תגיד
דובי, מה עושה
אפרוח ורוד
בחנייה של
האולפן?

דובי: אה, לא
סיפרו לך? הוא
מתארח היום
אצלנו בתוכנית.

ירדנה: ואילו
דברים הוא הולך
לספר לנו
בדיוק??

דובי: חפיף,
תמרחי אותו בכמה
שאלות כלליות.
אחרי התוכנית
יהיה לך שניצל
שופרא דשופרא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/3/05 13:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ע. ו. בספורד

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה