כשהייתי קטנה היו את המפתחות האלה שנועלים כל דבר.
למשל אם לא היית רוצה לספר משהו שסיפרו לך, היית נועל את הפה
וזורק את המפתח לים.
כשהייתי קטנה אמא שלי נעלה את הרגשות שלה, ועם הזמן כשגדלתי
גיליתי למה אני כל כך אוהבת את הים, תמיד חיפשתי את המפתח.
כשהייתי כקטנה הייתי בוכה מכל דבר, אז בשלב מסוים נעלתי את
הבכי, מאז לא בכיתי, חוץ מפעם אחת כשהייתי שיכורה, וכשבדקתי את
זה גיליתי שהמפתח לא עובד בזמן שכרות.
מאז אני מנסה לשכר את אמא שלי, בכל בר מצווה או בחתונה של הבת
של השכנים.
אבל היא לא שותה, היא חכמה מידי, היא בטח קראה את ההוראות של
המפתח.
כשהייתי קטנה רציתי לאבד את הזיכרון, להתחיל חיים חדשים, לראות
אנשים ולא להכיר אותם ושכולם יסתכלו עליי וירחמו עליי ויבואו
לבקר אותי בבית החולים.
אז פתחתי את המצח, ובמקום לקבל את כל תשומת הלב שרציתי, קיבלתי
תחבושת ענקית שגרמה לי להתבאס בבית שבועיים.
כשהייתי קטנה הייתי האחות המקופחת, הכישלון של המשפחה, הילדה
שנתקעת בעמוד, פותחת את הראש וגורמת לאמא שלה להפסיד עבודה.
לגדול בצל של אחותך הגדולה והמוצלחת, לקבל אמא שבגיל 16 לא
מוכנה להמשיך לגדל אותך כי היא חושבת שהיא נכשלה בגידול עד
עכשיו אז אין טעם בכלל להמשיך.
להקשיב תמיד לצרות של אחרים כשיש לך יותר מידי משל עצמך.
לשמור הכל בבטן ולשים על עצמך אלפי מסכות בלי לתת לאף אחד
להכיר אותך באמת.
כשהייתי קטנה לא יכולתי להתמודד עם כל הדברים האלה,
אז נעלתי את עצמי בחדר קטן
והלכתי לישון.