אולי מוטב לעצור, מעט להרהר,
לשים נקודה ואולי יותר,
כי כאשר הזיכרונות כל-כך טריים
הדברים בראש לא כל-כך מסתדרים,
והנה אני רוצה לספר מהתחלה
בדיוק מה שקרה...
גם אם יש לי איזו התלבטות קלה
ואינני מוצאת תשובה לשאלה,
האם אפשר לתאר במלים
כמה, למה ואיך מרגישים?
ככל הנראה לי קשה מאוד,
אך, מדוע בכל זאת לא לנסות ?
הכל התחיל בחוף;
מספר נשים משזפות גופות,
וגם גבר עירום בחבורה
ובתוכי המופתעת משתררת הדממה,
כאשר מקשיבה לסיפור משפחתו
של בן-זוגי, בעוד הוא מושיט ידו...
מלטף,
מחייך,
ובראש הסתחרר לי הרעיון:
מה אני עושה אתו היום?-
בתוך הבטן לחשו לי גלים קטנים
מתגלגלים ולא מרפים
וכמה שניסיתי להדוף
לא היה לזה סוף.
הלכתי עמו, בכלל לא מבינה,
רק יודעת שאני יוצאת למסע
בלי מטרה, ללא כוונה,
ולמרות זאת, גם הרגע תוך כדי ישיבה,
אינני מצליחה להתרכז בכתיבה-
מה שהיה זה סיפור עם התחלה יפה.
תמיד ידעתי שכל ההתחלות יפות
אבל אמרו לי שלכל הדברים היפים יש סוף
אבל, כעת אני מבינה וממש קולטת
שלמרות כל קושי ומגבלה שבדרך
יש לאהבה דרכים משלה
כשהרצון כל-כך אדיר למצותה.
אצל מי שאוהב מתפתח כשרון
לראות את הרחוק כקרוב
ואת הכהה כבהיר
ויש לי המון סיפורים והסברים.
למי שזקוק להבהרה
הנה הסיפור בקצרה:
אני עדין בהתחלה,
עדיין במלוא האהבה
על הטוב ועל הרע,
מחכה לרגע הבא,
כי מאותו יום על החוף השקט
נהייתי שונה בהחלט...
30/11/02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.