בחוץ הסופה...
רוח נושבת
ושיערה גולש על כתפיה,
ציפור לוחשת ורומזת לה
שאותו היא מכירה
בטרם עוד נולדה;
הוא ליטף את צמתה הארוכה
בעודה ילדה קטנה
ואז לחש לה:
"עוד תתקלי בי
ותרעי במעגליי בגלגול אחר",
והיא השיבה:
"תחוש באור העולה מקרבי
ולחש לי אין כמוך".
בחוץ הסופה משתוללת
ורצה ברגליה הקטנות
בצעדים גדולים
אל שבילים רחוקים -
שבילי שמים,
נשמתה נהייתה כבדה,
איבדה את נעליה ויחפה נשארה;
מחפשת את אהובה...
19/3/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.