כולם טיפשים ואני חולה.
חולה במקום הכי חשוב
שממנו מגיעה הטהרה
הבודדה שיש לי.

מעורפלת כולי
מתעלפת לאיטי
למרות הרעש הנורא,
הצרחות של הרוח.

היא צורחת תמיד
רק כשאני לבד שומעת
פעם הייתי עצובה לעומק
עכשיו אני ריקה לאורך.

אומרים שיש לי הזיות
לא אכפת לי מה אומרים
אנשים בעיניי כבר לא יפים.
אני רוצה לחזור להיות אדם יפה.

רק טיפה יחידה של טירוף
שתצוץ מאין ותחדור
תספיק בכדי להפעיל באחורי מוחי
את המבערים.

והם בשקידה יבשלו
כל חוט כישור
ביני לבין העולם החיצוני
ובין המציאות לדמיוני.