שרה להב / 468. בא המועד |
ובחן תיקעי היתד
בו טבועים כל תג מחייך
וכעיר נצורה שתיקותייך.
מחלפותייך בצחור טווי,
שביס לראשך עינבי
ולדרך החובקת הגיגיך
החישי צעדיך,
לאופק בו בוקע אור
מבין עבים ושחור
ללא החלל שבין
השבועה לחיוכו המתעשן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|