אלו המילים האחרונות שלי,
אז החלטתי לכתוב את האמת.
זה בסדר, אל תדאגו ל"נועם גונן",
הוא בסך הכל מפסיק לכתוב, זה לא שהוא כבר מת.

יותר מדי שירים פשוטים, בלי משמעות, שהוא כתב,
וניסה להעביר סוג של תחושה
של התבגרות ושל בדידות, עם תפיסה של "התאבדות" שהוא אהב,
והוא יוצא למצוא במה חדשה.

כתבתי המון על ההיא שאהבתי,
ועל הצבא והחיים, שיש מספיק סיבות טובות למות
על הרבה יותר מדי, תסביכים משונים שעברתי,
על אהבה והתבגרות, היו שירים שגם אני לא מצאתי משמעות.

המון תודה, לכל מי שקרא ואהב, להתראות,
לכל מי שהזדהה וחשב שיש יותר מסתם מילים בשטויות שכתבתי.
אני לא אשקר, זה תמיד נחמד לשמוע מחמאות,
את התגובות האחרות אני מודה שלא אהבתי.

בכל ה"יצירות" אפשר כבר להבין,
מי היה בעצם הטיפש, "נועם גונן"?!
כראה שזה נגמר, כי הוא הפסיק להאמין,
שיש עוד מישהו שכל זה אותו עדיין מעניין.

אלו המילים האחרונות שלי,
אז החלטתי לכתוב את האמת.
זה בסדר, אם לא תזכרו את "נועם גונן",
הוא בסך הכל מפסיק לכתוב, זה לא איזה כשרון גדול שמת.