הרחובות עכשיו שקטים ובטוחים
מעניקים מחסה, שלווה נותנים,
ואת כמו כובשת אותי בסערה
מרעידה אותי ואת עולמי, לא מרפה,
מזכירה לי ימים רגועים פחות
מפיחה ברחבי גופי גלי זכרונות.
לוקחת אותי אליך בידך
שואבת ממני עוד דמעה של כאב,
ואני לא יכול עוד בלי חיוכך
לא יכול לשכוח את יופייך.
מוצא עצמי חוזר אלייך כמו אל אש
כמו צלף מסור את עצמי לקראתך שולף,
מישיר מבט, את כל מה שבדרך מסלק
בשאריות כוחי עושה את הדרך אל עולמך.
מדבריות בשבילך בגופי אני חוצה
לעת ליל אלייך בדימיונותיי הוזה,
נרגע מכל הרעש המכה שבלבי דואב
מסיר מעליי שכבות של פחד, של כאב.
לא אדע לאן הדרך בה בחרתי מובילה
מרגיש תמידית כמו תחת עול של חקירה,
והרחובות רגועים ומעניקי שלווה
כי בביתי, אותו יצאתי, זכיתי לאהבה,
וכעת כבר הכל כאן שקט ובטוח
אבל הכל מרגיש כה רגעי והכל עוד פתוח.