תחדדי את עיפרון הרוע כי את חייבת לבטא את עצמך.
את מרגישה כאילו תמותי אם לא תכתבי: שד.

אף אחד לא נוגע בך

נכון, היית מעודדת
היית די מעודדת
עד שהוא בא ולקח את לבך בשקט שלו
כאילו שאת לא קיימת.
בואי ננסה לרצוח אצבע.

אנשים לא יודעים מה הם רוצים מעצמם
אני מרגיש: למה לא להיפתח לכל היופי הזה
כולם עוסקים בטבע שלהם

נסתרת מעיניהם הקרבה שבעייפות
הרבה שבלילה חלומי יפה
בחיבוק הרגשני שלך, שמחבק אותי

תנו לה לשמור אותי בתוך לבה
אל תאמרו לה מלים מרושעות. היא תמימה
היא לא תבין, לא תדע אף פעם
לא תנחש את קיומה

תחדדי את עיפרון הרוע כדי לצייר ציור בקו אחד
כדי להכיר כמה שיותר אנשים
כדי למצוא חן בעיניהם
כדי לצייר אותם כפי שהם
בעירומם

רגשות משנים את העולם,
את מקשיבה לרחש העט על הדף בלי קול

עד אז תחדדי את עיפרון הרוע
בכמה נקודות

בכמיהה, בערגה
בדיצה, ברינה
שמחת אהלי צדיקים

בלילה כזה האור כבה?
איך אמצא דרכי בלילה? (בוכה)

ומחפשת את האל שלך
את הילד שלך, הקטן, האבוד
כן