מצחו על בירכה הניח
בשקט, ללא שיג-ושיח
וליבה החל דם קולח
כעץ-ניחר שפתע פורח.
ידה ללטפו שלחה בהיסוס
ואצבעותיה, שבאלפי צעדי-חיפוש
ושבילי-מאוויים שוטטו,
להיות איתו! תבעו-רטטו.
והאביב שעוד יום פרח
לשניים טמן פח
והותירם להיי מערכה אכזרית
שבדגלה חרות סוד האחרית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.