שם בפנים ליד הלב
שומע את הפעימות הקצובות שלו
מאזין לנשימת הריאות השלווה
ניצב קיר גדול וחזק
אבניו גסות והבעתו מאיימת
אין בו חריצים, אי אפשר להציץ
אין יוצא ואין בא, אבנים עם לב של אבן
אני במצור.
מי שם אותו פה?
מי הרס לי את הנוף לחיים?
מי הבנזונה?
אני.
אני שכרתי פועלים
אני סיתתי אבנים
אני הבנזונה.
אולי לא היתה לי שום ברירה
דחקתם אותי לפינה
ביקשתם את מה שלא יכולתי לתת
אז ברחתי וחיפשתי לי מפלט
ומצאתי לי מקלט מאחורי אבן גדולה
אתם הבאתם לי חומר ואני ליבנתי את הלבנים.
אתם הבניזונות.
הו קיר שלי
מתי אוכל לפרוץ אותך כמו בברלין
לשחרר את דרי לבי המבודדים
להכניס פנימה זרים מן הנכר
לתת לו להרגיש
ואולי זה יהיה י"ז בתמוז
אולי הפתיחות תביא לרמוס חצריי
לחלל מקדשי
ולהעמיד צלם בהיכל נשמתי
לקחת לי אותי
שם בפנים ליד הלב
ניצב לו קיר, הבעתו חתומה
מצדיק לא מצדיק את קיומו |
