10 שעות לאחר המפגש התמוה עם אורליה, מצאנו את עצמנו, יעל
ואני, ניצבים באולם הנוסעים הנכנסים בשדה התעופה שארל דה גול
בצרפת. תפסנו מונית שהסיעה אותנו לכיוון מלון מחורבן בפיגאל -
אחד המקומות היותר מגעילים בפאריז, זונות ושיכורים שעמדו בצדי
הרחוב לא הפכו אותו לטוב יותר.
נכנסנו לחדר ואחרי מנוחה קצרה התחלנו לשאול את עצמנו מה לעזאזל
עובר עלינו. יעל הציעה שנקפוץ לסיור זריז בקטקומבות, לבדוק על
מה כל הרעש, שאלתי אותה אם היא השתגעה והסברתי לה ששערי ברזל
מסורגים חוסמים את הכניסה לקטקומבות על מנת למנוע מתיירים
ושודדים להשחית את מערות הקבורה העתיקות שמתחת לגשרי הסיין.
יעל רק חייכה אליי ואמרה: "וחיות? חיות יכולות להיכנס?"
בסוף ירד לי האסימון, הייתי צריך לדעת קודם לכן שהיא יותר חכמה
ממני.
הסורגים בכניסה לקטקומבות עבים מספיק לאפשר מעבר של כלבים
גדולים וחתולים והרי הקטקומבות היו ידועות בתור מקלט לבעלי
חיים שחיפשו מפלט מהקור. יעל כאילו קראה את מחשבותיי, הסירה את
התליון מעל צווארה ובמהירות ראיתי איך היא משתנה לזאבה. עשיתי
כמוה.
תוך שניות ניצבו להם 2 זאבים שחורים בחדר המלון.
ניסיתי לחשוב איך יגיבו פקידי המלון למראה 2 זאבים ששועטים
במסדרונות הרחבים אבל היות והיינו בקומת הקרקע פשוט זינקנו לנו
דרך החלון הפתוח אל הרחוב מבעד לזעקות האימה מצד עוברים ושבים
שהבחינו בנו.
הובלתי את הדרך בריצה מהירה על ארבע, מופתע מהרגשת הרוח
המתחככת בפרווה. כשהגענו לקטקומבות שמחתי לגלות שלא טעיתי. יעל
ואני עברנו מבעד לרווח רחב בין שני סורגים ונכנסנו פנימה אל
תוך העלטה.
ככל שהעמקנו פנימה, כך השתפרה ראייתי, הגעתי למסקנה שבחשיכה
אני רואה בלי שום הפרעה.
"ליאור, משהו מרגיש לי כאן לא טוב", שמעתי את יעל בתוך ראשי.
הייתי המום. הסתבר שגם היא. טלפתיה לא הייתה כישרון מולד אצל
אף אחד מאיתנו אבל היא גילתה, ככל הנראה, שאנחנו מסוגלים לזה.
"בואי אחריי ואל תפחדי", עניתי לה והמשכתי הלאה כמאה מטרים
לפנים עד ששמעתי אותם ונעצרתי.
הקולות. כמאתיים מטר מהמקום בו עמדתי, שמעתי קולות אנושיים
לוחשים בשפה לא מוכרת.
בתחילה חשבתי שמדובר בצרפתית אבל שברי המילים הפכו את השפה
לג'יבריש מוחלט עבורי. גם יעל לא הצליחה לזהות את השפה. החלטנו
שנינו להתקדם בזהירות.
התקדמנו לאט לאורך הקיר עד שראינו אותם. במרכז אחד הקברים,
ניצבו להם 3 בני אדם, אחד מהם צנום במיוחד, כשלפניהם ערימה של
בשר ועצמות נוטפות דם, האנשים עמדו במעגל כשמסביבם חמישה נרות
והיו שקועים במה שנראה היה כטראנס. לבסוף, קם אחד האנשים, דחף
את הערימה פנימה אל הקבר ואטם אותו על ידי הזזת המכסה.
"נשקפת לכם סכנה גדולה", שמעתי פתאום קול זר בראשי. לפי המבט
בעיני הזאבה שלה, הבנתי שגם יעל שמעה אותו. זוג עיניים ירוקות
בהקו לפתע בצידה השני של מערת הקבורה, לא היה לי ספק שזהו זאב
נוסף...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.