[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מונה גולד
/
מונולוג הלב

הנה לכם מונולוג הלב
הזועק לו מכאב
והגוף מתעייף
ומתכופף;
צונח מן העצבות אל תהום,
ועוד היד מנסה לכתוב
מילה שרוצה לפרוץ
וקשה ללב לחשוף:

רציתי רק להיות אישה
המסמיקה מכל מחמאה,
ברכות נמסה
מעיניים מלאות אהבה.
כל שרציתי זה רק לחיות-
ללא מסכות;
להסיר גוון הנוקשות מפניי
וברוב תום לאסוף פרחים מחלומותיי,
להיות עזר לעצמי...
אך אפילו כוח ליפול ולקום בעצמי
כבר אין לי.

טמונה בלבי שאלה פשוטה
אותה נושאת כבר שנים, מיוסרת וכאובה:
כל מה שרציתי זה להיות אישה רכה
המקבלת ומעניקה אהבה.
האם זה הגורל ששיקר לי
או שהחיים שדדו אותי?
כי אהבה לא מצאתי,
אישה הייתי רק במקריות לידתי
אך זכות הבחירה נשדדה ממני,
הקשיחות הפכה לחובת השרדות
והנשיות - זו בכלל פריבליגיה
שנשללה ממני כאשר בעל כורחי
בעצמאות בחרתי.
לטייל בגינה עם הילדים כמו אישה,
כמו אימא - הייתה אולי משאלה.  
לעולם לא אחזיר את השנים שאבדו לי;
האם את כל השנים שלפניי אוכל לשנות?
איך נהייתי אישה שכזו
שבכלל לא רציתי כמוה להיות?

הנותרו עדיין פרחים לאסוף?



27/7/04







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.

אהבה עושים
בחומוס, או שלא
עושים בכלל !








חבר טוב שלי,
באמצע הניגוב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/3/05 10:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מונה גולד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה