"שני חלב, פעמיים סוכר ותביא גם שמן" אמרה אמו של עמי לפני
צאתו מהבית למכולת השכונתית. "ואל תשכח את הזבל!" היא מוסיפה
בצרחה שמעירה את כל חתולי הרחוב שנמנמו להם את שנת הצהריים.
עמי ירד במדרגות הבנין ומיהר אל פח הזבל הירוק שנמצא מעבר
לחנייה. לאחר שזרק את שקית הזבל פנה עמי שמאלה, עבר את מעבר
החצייה ועשה את דרכו לכיוון המכולת, 'מכולת מקס'. "צהריים
טובים מקס" אמר עמי למקס הזקן שישב ליד הקופה. למרות זקנתו
המתקדמת של מקס ושיערותיו הלבנות, מקס הוא איש חסון שנהג ללכת
כל בוקר בשש אל הים לשחייה קצרה וריצה על החוף, הוא גם מתאמן
בחדר הכושר במתנ"ס שם הוא מפתח את שריריו, יש אפילו סיפורים
שמספרים כיצד הוא בכוחות עצמו הביס שני  בריונים שניסו לשדוד
אותו במכולת ואיך אחד מהם הפך נכה והשני בן רגע לאימפוטנט חסר
תקנה.
עמי הלך לכיוון המקרר והוציא שתי שקיות חלב, משם פנה  לדוכן
התבלינים והוציא משם שני ק"ג סוכר ולבסוף הלך לדוכן השמנים כדי
לקחת בקבוק שמן אך לרוע מזלו אזלו כל הבקבוקים. "מקס! מה קרה,
נגמר השמן?" שאל עמי בידידות, "מה פתאום נגמר, בוא אלי זה
לידי, הגיע היום משלוח חדש ולא הספקתי להניח את הבקבוקים על
המדף". עמי התקרב אל הדוכן שליד הקופה, "נו איזה שמן אתה
צריך?" שאל מקס, "אמא אמרה שמן תירס" ענה לו עמי, "אין בעיה
מיד מגיע". מקס התכופף וחיפש את הבקבוק "רגע אחד... זה .. זה
צריך להיות...שנייה אחת.." מלמל מקס בעודו מחפש את השמן.
בינתיים עמי הסתכל על הסוכריות החדשות שהגיעו, סוכריות סופרמן
עם מדבקה. עמי בחן אותם מקרוב מכל הצדדים, הסתכל על הטעמים
והביט במדבקות. בעודו מסתכל התחיל העולם מסביבו להיות מעורפל .
"ע מ י..." נשמע קול, "עמי.... קח אותי, אני סופרמן..כדאי לך".
עמי הסתכל על הסוכריה המדברת וחייך, "סוכריה אחת לא תמוטט את
המכולת" אמר בליבו והכניס את הסוכריה לכיס.
בינתיים מקס סיים לחפש, "הנה מצאתי" אמר מקס ונתן לעמי את
הבקבוק. "כמה זה?" שאל עמי. "הכל ביחד... 12 שקלים" ענה לו
מקס, "טוב תרשום" סיכם לבסוף עמי והחל ללכת לכיוון דלת היציאה.
"אתה לא הולך לשום מקום" אמר מקס באיטיות.
מקס התקרב אל הדלת וסגר אותה עם המפתח, "מה קרה מקס?" שאל עמי
בפחד, "שום דבר ילד, שום דבר" ענה לו מקס.
מקס גרר כסא מעץ למרכז המכולת והלך לחדר האחורי להביא מטפחת,
כשחזר צעק על עמי בעצבנות "שב! שב כבר.. הילדים של היום...
פושטקים.. אני אלמד אותו לקח". עמי התחיל לבכות, "מה אתה רוצה
ממני, מה עשיתי לך?" שאל עמי, "תכף אגיד לך" צעק עליו מקס.
מקס לקח את המטפחת וקשר אותה סביב עיניו של עמי, לאחר מכן קשר
את ידיו למשענת הכיסא. עמי ממרר בבכי מבקש ממקס שיתן לו ללכת
הביתה. "שקט! אני רוצה שקט שיהיה פה! אתה מבין?" עמי ניסה
להפסיק את הבכי. "עכשיו תחזיר לי יפה את מה שלקחת לי, הא עמי?
תחזיר לי ולא אעשה לך דבר". עמי מרגיש באי נוחות ומנסה להיות
תמים, "אבל לא לקחתי לך כלום, תשחרר אותי". "אתה לא משתף
פעולה" אמר מקס והוסיף באיום "יש לי בדיוק את הפתרון המתאים".
עמי שמע את מקס הולך לחדר האחורי ומחפש דבר מה. לאחר שמצא מקס
את דבר חיפושו התקרב אל פניו של עמי ולחש, "אתה אוהב סוכריות
עמי? סוכריות על מקל? הנה יש לי אחת בשבילך, תפתח את פיך, פה
גדול!"
מקס תחב לפיו של עמי קנה של אקדח, "אתה יודע מה זה עמי? אתה
יודע? הא? אני אגיד לך". מקס הושיט את ידו לכיסו של עמי כדי
לקחת את הסוכריה ובינתיים טען את האקדח. "אף אחד לא גונב ממקס,
אף אחד!".
"תרים את הידיים מקס! ותפיל את הנשק לרצפה!" זה היה בועז מתנדב
של המשמר האזרחי, "תוריד את הנשק או שאני יורה!". מקס אחז
בצווארו של עמי וכיוון את אקדחו לכיוון ראשו, "אף אחד לא גונב
ממקס, אף אחד!".
"מי גונב ממך?" שאל בועז "אתה אדם תוקפני, צריך לשים למקרי
התקיפות שלך סוף", "איזה מקרים?" שאל מקס בפליאה, "אילו מקרים
אתה שואל?" החזיר לו בועז והוסיף, "שני הנערים, אתה זוכר מקס?
שניסו להתרים ממך כסף למשפחות במצוקה, הנערים שפיצצת במכות? את
זה אתה זוכר?".  "הם... ניסו לגנוב.. ממני... הם ניסו לגנוב
ממני!!" מירר מקס בבכי "הם ניסו כמו אלה במחנה, רצו לקחת את
כיכר הלחם שהצלחתי לקנות והלבריח, הם ניסו אבל לא הצליחו, אף
אחד לא גונב ממקס, אף אחד!".
מקס קירב את אצבעו להדק והתכונן לירות בעמי, "אני במקומך לא
הייתי עושה את זה" הזהיר אותו בועז מכוון את אקדחו לראשו של
מקס. מקס הסתכל על עמי ולחש באוזנו בשקט, "גם אני אוהב סוכריות
עמי, גם אני אוהב סוכריות". מקס פתח את פיו הכניס את קנה האקדח
עמוק עמוק וירה ירייה אחת. מקס נפל על רצפת המכולת שותת דם
ומסביבו חלקי גוף פנימיים, עמי נשכב לידו מרוב פחד, שניהם
שכובים בתוך שלולית הדם,שניהם שכובים ובכיסו של עמי שכבה לה
סוכרית סופרמן עם מדבקה.